°, ש"ז, מ"ר עִקּוּלִים, שה"פ מן עִקֵּל, — א) עוות, Krümmung; courbe; crookedness, ואמר הפיטן: הוחגר אבנט שש כולו הקיפו בשילוש כנחש בעיקולו (משולם בן קלונימוס, Elbog., Stud. 129). —  ובמשמ' מוסרית: והמתערבים עם הגוים כדי להדריכם בדרך ישרה ולהסירם מעיקולם ולהורותם וכו' (ר"י ברצלוני, ספ' השטר' 8). בידוע שהעידו בלא רמייה ועיקול סומכין עליהן (הלבוש אישות יז ו). עזבוה ונלך איש לאהלו כי נגע אל השמים משפטו ועיקולו ונשא עד שחקים עדי רום זבולו (מספרות הלכה של הקראים הקדמונים, גנזי שכט' ב, גינצבורג 495). — ואמר הפיטן: חקתי לא תנאף מזהר מנאף בעקולו לא יעקבם כי ישמע קולו (ר"א הזקן, אמת יהגה חכי, אזהר', קובץ מעשי ידי גאונ' קדמונ' ב, 68). נשקד בעקולו והשכיבו וצוה צרים להסביבו (הכל אנחו במבוכה, מחז' איטל' א, קסד.) שמע יה סלחה דופי עקולי חזק מאמיריך ולרצון יהא מלולי (ר' יצחק, אריה ביער, סליח' יום ד). מרד זד בעקולו מה לי ולקולו ולא הרצני בשקלו (ירדת להציל, יוצ' שה"ג). —  ומ"ר: קצין לבל יעוז מול מקהלים קרא לומר הוגי פדאני מעקולים (קצובה היא, יוצ' שבת שקל'). להתגולל ולהתנפל עליו לעקשו בארחות עקוליו להאשימו באשמת געוליו (מי יתנה, יוצ' יוה"כ). רבו קלקולי דורשי עקולי ואנכי קולי אל יי' אקרא (אל שוכן, יוה"כ, סדור תימני). — ב) עִקּוּל של נהר, מקום שהנהר מתפתל, בליטה של נהר1: ומ"מ מ' סאה בעי בעיקול שיהא כל גופו עולה בהן ולא לחצאין (ר"ת, תשו' 95). — עִכּוּב של חפץ בשביל חוב וכדומ', גזרת, תקנת העִקּוּל: על אשר טען ראובן לשמעון להשיב לו מעות שהפקיד בידו למחצית שכר וחייבתם את שמעון להשיב הכל יפה דנתם יפה חייבתם מפני גזירת העיקול (שם 55). אך מה שכתבתם אפי' יש כאן מיגו לא הוה מועיל כלום מפני תקנת העיקול הא ליתא (שם 56). ויפה חייבתם לשמעון מפני תקנת העיקול אבל לא יפסיד שמעון בכך (מהר"ם מרוטנברג, שערי תשובות א ג). —  *כמו עֵקֶל: מוחל היוצא מעיקול2 בית הבד טמא (שבת קמד:).