עִקְמָן
*, עיקמן, עֻקְמָן, עוקמן, ש"ז, מ"ר עִקְמָנִים, עֻקְמָנים, — א) בעל עקמומית שבלב, עקֵּשׁ: אמר להם משה לישראל עוקמנים אתם פתלתולים אתם אין אתם הולכים אלא לאור (ספרי דבר' שח). אבנט היה מכפר על הגנבים ואית דבעי מימר על העיקמנים1 (ירוש' יומ' ז ה). — ב) ובנין של עַקְמוּמִית: ובנה עליה מצודים גדולים עקמן2 וכמנן (מד"ר בראש' לג).
1 [במד"ר ויקר' י, הגרסה: העוקמנים שבלב.]
2 [ג"א: עיקמן, עוקמן; ובמ"כ: עקמון, וכן במד"ר קהל' ט.]