*, עירוב, מ"ר עֵרוּבִים, עירובין, — שה"פ מן ו. עֵרַב, — א) ערבוב, ערבוביה: שתי נשים שלקחו קניהן בעירוב או שנתנו דמי קניהן לכהן לאיזה שירצה כהן יקריב חטאת ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה (ר' יוסי, קינ' א ד). ערוב מקואות כשפופרת הנוד כעוביה וכחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן (מקוא' ו ז). אילו ניטלין אחד מששים גידולי תרומה ועירובי תרומה (תוספת' תרומ' ה ז). על חמץ ברור חייב כרת ועל עירובו סופג ארבעים (ירוש' פסח' ג א). על חמץ דגן גמור ענוש כרת על עירובו בלאו (ר"א, פסח' מג.). — עֵרוּבֵי דברים: כל פרשה זו עירובי דברים מה שאמר זה לא אמר זה (תוספת' סוט' ט ז). — עֵרוּב פרשיות: עירוב פרשיות1 כתוב כאן וכו' (רבי חייא בר' יוסף, ב"ק קז.). אי קסבר עירוב פרשיות כתוב כאן ליבעי נמי מומחין ואי קסבר אין עירוב פרשיות כתוב כאן שלשה ל"ל וכו' (סנה' ב:). — ומ"ר: ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא יש לך קדשים שאינו אוכל בהן פרט לעירובין וליתר ממאה (ירוש' ערל' ב א). מה בין עירובין מה בין גידולין עירובין בעינן הן גדולין כבר בטלו כמה דרבי שמעון מודי לרבנין בעירובי מעשר אבל בעירובי ביכורין כגידולין הן וכן היה ר"ש אומר אין הביכורין אוסרין את עירוביהן וגידוליהן מלוכל בירושלם (שם ביכור' ב ב). — ובסהמ"א: קבל ודע כי הדבר הזה שברון לחכמת' כי האבן הלא הם יאמרו כי היא מד' עירובי הארץ ואם השמים הם כמין האבן הנקראת מגניטים והם  מארבעה עירובי' קשורם איך יעמדו הם על בלימה (ר"י הדסי, אשה"כ שער יג). שהם אומרים כי כל היצורים מארבע עירובים הם (שם יז). דרך ארץ כמשמעו והוא עירובו עם הבריות עירוב יפה ומקבלן בסבר פנים יפות עד שאוהבין אותו רבים (ר"י אבן עקנין, ספ' מוס' ב ב). אחר כך חקר המעורבים מהם העירוב הראשון אשר לא יצא בו אחד מהמעורבים ממהותו וחקר מיניהם (רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 84). — ב) *המזון המשמש לעָרב ולחַבר שתי רשויות או שני תחומין או את תבשיל יו"ט ושבת: השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב (עירוב' ג ב). מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו עובדי כוכבים מן המזרח עירובי למערב מן המערב עירובי למזרח (שם ה). נתנו עירובן במקום אחד ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות (שם ו י). במה דברים אמורים בתחילת עירוב אבל בשיירי ערוב כל שהוא (רב יוסי, שם ז ט). — ומ"ר: במה דברים אמורים בעירובי תחומין אבל בעירובי חצירות מערבין לדעתו ושלא לדעתו וכו' (שם ז יא). בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה ב"ק ואמרה וכו' (שבת יד:). את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו וכו' מכאן סמכו חכמים לעירובי תבשילין מן התורה (ביצ' טו:). מאי לאין נכון לו וכו' למי שלא הניח עירובי תבשילין (שם). קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר וכו' (יומ' כח:). אפילו הלכות עירובי חצירות היה אברהם יודע (בשם ר' נתן, מד"ר בראש' מט). — ובסהמ"א: העירוב שעושים בני החצר זה עם זה הוא הנקרא עירובי חצירות (רמב"ם, עירוב' א ז). אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה (שם ו ו). — ואמר הפיטן: עדתי הטה נא אזניך לתגבורת שלטי עליזים ערוב הנערב להוצאת שבת תקון ערובים אשר יתקנו חוזים (ר"י בר ראובן, איסרה אתכם, אזהר', כג.). — ג)  *עֵרוּבִין, שם אחת המסכות במשנה.