עָרֹם, ת"ז, נק' עֲרֻמָּה, מ"ר עֲרוּמִּים, *עֲרוּמוֹת, מי שאין כסות לגופו, שאינו לבוש לבוש nackt; nu; naked: והיו שניהם עֲרוּמִּים ולא יתבששו (בראש' ב כה). ויפל עָרֹם כל היום ההוא וכל הלילה (ש"א יט כד). ויאמר יי' כאשר הלך עבדי ישעיהו עָרוֹם ויחף שלש שנים וכו' כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים עָרוֹם ויחף וכו' (ישע' כ ג-ד). פן אפשיטנה עֲרֻמָּה והצגתיה כיום הולדה (הוש' ב ה). ואמיץ לבו בגבורים  עָרוֹם ינוס ביום ההוא (עמו' ב יו). אילכה שילל וְעָרוֹם אעשה מספד כתנים (מיכ' א כא). עָרֹם יצאתי מבטן אמי וְעָרֹם אשוב שמה (איוב א כא). כי תחבל אחיך חנם ובגדי עֲרוּמִּים תפשיט (שם כב ו). עָרוֹם ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה (שם כד ז). כאשר יצא מבטן אמו עָרוֹם ישוב ללכת כשבא (קהל' ה יד). — ובהשאלה, הדבר עָרוֹם לפני פלוני, שהדבר אינו מכֻסה ואינו נסתר מעיני פלוני: עָרוֹם שאול נגדו ואין כסות לאבדון (איוב כו ו). — ובתו"מ: ומפרישין אותו (את הדמאי) ערום בין השמשות וכו' (דמאי א ד). האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה (סוט' ג ח). האילם והשיכור והערום והסומא ובעל קרי לא יתרומו (ירוש' תרומ' א ו). תיפתר שהיתה אשתו של עם הארץ יושבת עליו ערומה (ר' יסא, שם חגיג' ב ז). האוחז ס"ת ערום נקבר ערום וכו' אימא ערום בלא אותה מצוה (שבת יד.). רצונכם לראותה (את ושתי) אמרו אין ובלבד שתהא ערומה (מגי' יב:). שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת (שם). אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום (יבמ' סג:). מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת וכו' אמרו חכמים ימות וכו' ואל תעמוד לפניו ערומה (סנה' עה.). ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברים בלבושיהן עאכו"כ (שם צ:). ותקראן לעם לזבחי אלהיהן רבי אלעזר אומר ערומות פגעו בהן (סנה' קו.). כיון שראיתיה ערומה ובצרה גדולה נתמלאתי עליה רחמים ונתתי לה על שום ומבשרך לא תתעלם (מד"ר ויקר' לד). הנכנס לבית הערומים חולץ את תפיליו ורוחק ארבע אמות מבין הערומים (מסכ' תפילין, קירכהיים). — ובסהמ"א: מעשה בר' עקיבה שהיה מהלך בין קברות ופגע באדם אחד ערום ושחור כפחום (גנזי שכטר א גינצבורג 238).  — *ובלא הרבה בגדים: המשיא את בתו סתם לא יפחות לה מחמשים זוז פסק להכניסה ערומה לא יאמר הבעל כשתבא לביתי אכסנה בכסותי (כתוב' ו ה). — ובהשאלה: ומכספנו ומחמדינו אנו ערומות מהם וקלופים כבצל הנקלף (מד"ר בראש' צה). נכנס (דוד) למרחץ וראה את עצמו ערום אמר אוי לי שאני  ערום מן המצוות (ספרי דבר' לו). — ובסהמ"א: ידענו בשכל שאין דבר מאלה לצורה אנושית כל עוד שיקחה השכל מופשטת ערומה מכל זה (ראב"ד, אמו"ר 35). והיסוד אי אפשר שיהא ערום מהצורה (רש"ט פלקירא, מקור חיים לרשב"ג ד 7). ויועיל עוד למען דבר בלשון נקייה אם  בוא יבוא לידנו ענין אשר לא ניתן להאמר ערום כאשר הוא (חנניא כהן, רוח חדשה מג). — ואמר המשורר: ויולד אנוש ערם וילך ונפשו מעמל תבל ערמה ויעזב כל פקדתו לאחר ולא ישא ביום לכתו מאומה (רמב"ע, חרדה לבשה תבל). בך ולי כי ממך אני יד אל תרפי מערום שכל ובמדו בשתי תחפי (ראב"ע אאמיר אל).