*, עַרְוָד1, ש"ז, —  מין זוחל ארסי: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק לבריות באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא אמר להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על החור יצא ונשכו ומת ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר להם ראו אין ערוד ממית אלא החטא ממית  באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דומא (ברכ' לג.). הצב למינהו להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא (חול' קכז.). פעם אחת הלכתי לועד וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב לימים יצא ערוד מביניהם (רב הונא בר תורתא, שם). משל לאחד שנשכו הערוד והיה רץ ליתן רגליו במים נתנן לנהר וראה תינוק אחד שוקע במים ושלח ידו והצילו וכו' א"ל לא אני הצלתיך אלא הערוד שנשכני (מד"ר שמות א). —  ובסהמ"א: וערוד בא מן הצב שהוא ממיני השרצים ומן הנחש והב"ה בראו להפרע מן הרשעים (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ב ענלאו 29).