ש"נ, סמ' עֶרְוַת, עֶרְוָתְךָ, עֶרְוָתֵךְ, עֶרְוָתוֹ, עֶרְוָתָהּ, עֶרְוָתָן, מ"ר *עֲרָיוֹת1, ― א) עֶרְוָה באיש או באשה, המקום שאדם מתביש להראות, בפרט אבר הזכרות והנקבות, Blösse, Scham; nudité; nakedness, pudenda: וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה וירא חם אבי כנען את עֶרְוַת אביו וכו' וילכו אחרנית ויכסו את עֶרְוַת אביהם (בראש' ט כא-כג). ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא תגלה עֶרְוָתְךָ עליו (שמות כ כו). ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר עֶרְוָה ממתנים ועד ירכים יהיו (שם כח מב). איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות עֶרְוָה אני יי' עֶרְוַת אביך ועֶרְוַת אמך לא תגלה אמך הוא לא תגלה עֶרְוָתָהּ עֶרְוַת אשת אביך לא תגלה עֶרְוַת אביך הוא וכו' עֶרְוַת בת בנך או בת בתך לא תגלה עֶרְוָתָן כי עֶרְוָתְךָ הנה (ויקר' יח ו-י). ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את עֶרְוָתָהּ והיא תראה את עֶרְוָתוֹ חסד הוא (שם כ יז). ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה עֶרְוָתֵךְ ואשבע לך (יחזק' יו ח). יען השפך נחשתך ותגלה עֶרְוָתֵךְ בתזנותיך וכו' לכן הנני מקבץ את כל מאהביך וכו' וגליתי עֶרְוָתֵךְ אלהם וראו את כל עֶרְוָתֵךְ ושפטתיך משפטי נאפות (שם לו-לח). לכן נתתיה ביד מאהביה וכו' המה גלו עֶרְוָתָהּ (שם כג ט-י). ותגל תזנותיה ותגל את עֶרְוָתָהּ ותקע נפשי מעליה (שם יח). ונגלה עֶרְוַת זנוניך (שם כט). והצלתי צמרי ופשתי (שנתתי) לכסות עֶרְוָתָהּ ועתה אגלה נבלתה לעיני מאהביה (הוש' ב יא-יב). ― עֶרְוַת אִמֶּךָ, בדבור של חרוף: הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת עֶרְוַת אמך (ש"א כ ל). ― ובהשאלה, עֶרְוַת הארץ, מקום התֻרפה שלה, שדרך שם קל להאויב לבוא בה: מרגלים אתם לראות את עֶרְוַת הארץ באתם ויאמרו אליו לא אדני וכו' לא היו עבדיך מרגלים ויאמר אליהם לא כי עֶרְוַת הארץ באתם לראות (בראש' מב ט-יב). ― ובכלל, חֶרְפָּה: כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת עֶרְוַת מצרים (ישע' כ ד). חטא חטאה ירושלם על כן לנידה היתה כל מכבדיה הזילוה כי ראו עֶרְוָתָהּ (איכ' א ח). עֶרְוַת דבר, דבר מגֻנה, כִּעוּר: והיה מחניך קדוש ולא יראה בך עֶרְוַת דבר ושב מאחריך (דבר' כג יד-יה). כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה עֶרְוַת דבר וכתב לה ספר כריתת (שם כד א). ― ובתו"מ: האיש (היוצא להתלות) מכסים אותו פרק אחד מלפניו והאשה שני פרקים אחד מלפניה ואחד מלאחריה מפני שכולה ערוה (ספרי דבר' רכא). א"ר אבהו שעשה לה דדים במקום בינה טעמא מאי א"ר יהודה כדי שלא יסתכל במקום ערוה (ברכ' י.). טפח באשה ערוה וכו'2 (ר' יצחק, שם כד.). קול באשה ערוה2 (שמואל, שם). שער באשה ערוה2 (רב ששת, שם). לבו רואה את הערוה מותר (שם כד:). אר"א לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה והכתיב ותהרין ב' בנות לוט מאביהן אר"ח שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שנייה (מד"ר בראש' מה). שהיה זה בא ובועל והיה זה בא ובועל עד שהגו את מכתה והיא מר לה מר לה לערותה (מד"ר איכ', דרכי ציון). ראו המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים את בנות קין מהלכות גלויות בשר ערוה ומכחלות עיניהן כזונות ותעו אחריהן ולקחו מהן נשים (פדר"א כב). קיבל עליו מורידין אותו לבית הטבילה וכסוהו מים עד מקום הערוה ואומרים לו מקצת דקדוקי מצות וכו' (מסכ' גרים א, קירכהיים). ― ובסהמ"א: דוקא יושבת כדי שיהיו פניה שלמטה כבושות בקרקע וערותה מתכסה ואינה נראה (ר"ח, אוצ' הגא' א, נספח', לוין 25). ועשה את הערוה לזכר ולנקבה כדי להשתמש במשגל ולהזריע ולהולד (ר"ש דונולו, חכמוני א, סג:). לאחד חתכו אבן מערותו וכשגדל בקש לקחת אשה ונתן החכם עצה שלא יתנו לו (ספ' חסידים תתתתשיא). כי כאשר יראה הערוה יכיר אם הוא בעל מלה או איש אשר לו ערלה (ר"י זבארה, שעשוע' יב, דודסון 134). המעי האחרון שהוא שוה ואין בו עיקום והוא שהרעי יוצא בו מן הערוה והוא דבוק בין עקרי הירכים (ר' תנחום הירושלמי, ספר המספיק, הקדמ', בכר 8). ― גב הערוה: כשתראה השתן כמראה הדם דע כי ניצק גיד בכליות או במקום השתן ויש לו כאב בגב הערוה3 (ר"י זבארה, מראות השתן ז, שעשוע', דודסון 172). ― *ובמשמ' אשה האסורה על גבר מטעם של שאר בשר: איזהו מעות שאינו יכול לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר (ר' שמעון בן מנסיא, חגי' א ז). כלל אמרו ביבמה כל שהיא אסורה אסור ערוה לא חולצת ולא מתיבמת (יבמ' ב ג). אמרו להן ב"ש (לבה"א) התרתם ערוה חמורה לא תתירו את הממון הקל וכו' (שם טו ג). הכל מודין באשת אחיו וכו' קנה בה ערוה היא וערוה פוטרת צרתה (ר' יוחנן, ירוש' סוט' ו ב). היו יושבין ומחשבין איזו ערוה חמורה (ר' אלעזר, מד"ר דבר' ב). ― ובמשמ' זנות: שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה (ר' עקיבא, אבו' ג יב). האשה שהלך בעלה למדינת הים וכו' קנס קנסו בה שתהא בודקת יפה וכו' מריח ערוה נגעו בה (ר' יוחנן, ירוש' יבמ' י א). גיחזי אדם גדול בתורה היה אלא שהיו בו ג' דברים עין צרה ופרוץ בערוה וכו' (שם סנה' י ב). שמשעה שלקה העולם כדור המבול עמדו אומות העולם וגידרו עצמן מן הערוה הדא אמרת שאנשי מזרח גדורים מן הערוה (מד"ר בראש' ע). אמר הקב"ה אתם להוטים אחר הערוה חייכם שאני מביא עליכם אומה שאינה מבקשת מכם לא כסף ולא זהב (שם אסת', ויפקד המלך פקידים). ― דבר עֶרְוָה, דבר שבעֶרְוָה: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה (גיט' ט י). שנייא היא שאין אדם עושה בדבר ערוה (ירוש' פאה ח ב). הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים (גיט' ב:). ― ומ"ר עֲרָיוֹת: אין דורשין בעריות בשלשה (חגי' ב א). היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואות לאחיו וכו' (יבמ' א ב). שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מותרות (שם ג). כל העריות שאמרו צרותינן מותרות (גיט' ח ו). מלמד שכל העריות קרויות טומאה (ספרא אחרי פרק יג). יבמה יבא עליה שומע אני אפי' באחת מכל עריות האמורות בתורה הכתוב מדבר (יבמ' ג:). מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים אלא ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ריב"ל, מד"ר ויקר' כד). ― ובמשמ' זנות: ולא תתיחד אשה עמהן (עם גוים) מפני שהן חשודין על העריות (ע"ז ב א). גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה (מקבל שכר) (מכו' ג טו). המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות (תוספת' גיט' ד (ג) ג). כל הנותן עינו בכוסו עריות כולן דומות עליו כמישור (ר' אמי, יומ' עה.). רוב עובדי ככובים פרוצים בעריות וכו' אין אפוטרטפוס לעריות (כתוב' יג:). ― ובסהמ"א: כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות לסוף מאכילים אותו מבשרו (רש"י, בראש' יט לג). –גלוי עֲרָיוֹת: על אלו דברים נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו בעולם הבא על עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים (תוספת' פאה א ב). על שבע מצוות נצטוו בני נח וכו' ועל קיללת השם ועל גילוי עריות (שם ע"ז ח ד). ירושלם בניין הראשון מפני מה חרבה מפני עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים שהיה בתוכה (שם מנח' יג כב). ויושיען (את בנות יתרו) וכו' דבר של גלוי עריות באו לעשות עמהן (מד"ר שמות א). ועי' גִּלּוּי. ― ומ"ר °עֲרָיִים, עריין, ואמר המליץ: ורוב שתית היין ישבר עצמותיך בעריין וחמור תאות המשגל ישים אותך כשגל (ר' עזרא הבבלי, תוכח' מוסר ח, מט.).