עֱרוּךְ, שות"ז, נק' עֲרוּכָה, מ"ר עֲרוּכוֹת, — א) מי שמוכן, מה שמסודר בסדר הגון: כעם עצום עֱרוּךְ מלחמה (יוא' ב ה). — ובתו"מ: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעוני' מפני שהן עושי' היהין חיתין ועיינין אאין אם היה לשונו ערוך מותר (ירוש' ברכ' ט ד). עשיתם שלחן אני מציל אתכם מן הערוכה1 ואערוך לפניכם שלחן לע"ל (מד"ר שמות נ). — ובסהמ"א: ויאמרו עשירי ארם אל פסילו הנה לך ספינה ערוכה בים ללכת לדרכה המלט ארץ יהודה (יוסיפון רנה). — ואמר המשורר: משה בשירה ערוכה ישורר מי כמכה בצאתי ממצרים (ראב"ע, אחי שמעו). ויצאנו אלי גנות ערוגות ערוכות בה כמו טורי מגלה (גנזי שכטר ג, דודסון 213). — * לִמּוּד, תלמוד עָרוּךְ: לימוד ערוך הוא בידינו שהשבת קובעת בין בדבר שנגמרה מלאכתו בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו (רב נחמן, ביצ' לד:). תלמוד ערוך הוא בפיו של ר' יוחנן הא מני אדמון הוא (שבוע' מ:). — שלחן עָרוּךְ: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר וכו' (ר' יוסף בר יהודה, שבת קיט:). — °שם של ספר הלכות לר' יוסף קרו. ועי' עָרַךְ. —  °שם למִלּוֹן, כמו העָרוּךְ של ר"נ מרומא וכדומ': עד שעמד חיוג ז"ל ומצא ערוך שעשאו חכמי לשון ישמעאל ללשונם וקרא אותו ולמד דרכיו ועשה כן ללשון הקדש (ר"ש פרחון, מחב', פרח). נתכונתי לעשות ערוך ובכל ערך וערך אדבר בו כל צרכו (שם, הקדמ'). כל זה אוסיף בזה הערוך (שם). הערוך הזה וכו' (שם, בסוף הספר).