ש"ז, — עֲתַר העשן וכדו', קטור, ריח, Duft; odeur; odour: ואיש מקטרתו בידו וַעֲתַר ענן הקטרת עלה (יחזק' ח יא). — ובסהמ"א: והיה מקום חולה שומן חלבי הקרבנות ועתרם ועשן ענן הקטורת והשמנים בדרך האש (ר"י א"ת, הכוזרי ב כו). ואמר שמזבח העולה היה להדבק בקרבנות שעליו האש הגלויה והיא המסתבכת בשומן חלבי הקרבנות ועתרם (ר"י מוסקאטו, קול יהודה לכוזרי ב כו). — ואמר המשורר: הריח מר מאחז האפסים ואם רוח תנפף ההדסים וענן או עתר קנה וקדה וברק או ברק כסות עסיסים (רמב"ע, הריח מר). כאש אשר תשא קנה בשם ואך תשא עתר ריחו ותמציאנו ותחזק רוח ואל אף תעביר רוח נרדינו ודודאינו (הוא, על אף משנאינו). בעלות כקנמון ריח שמני ירד כבוד עליון בעתר ענני (ר"י הלוי, נודע בכל המון).