א. עֶתֶר

*, ש"ז, — כעין מזלג או קלשון שהופכים בו את התבואה,  (Heugabel, Gabel; fourche (à faner); pitchfork: תבואה שפססה בגורן וכו' מצטרפת מפני שהופכה בעתר (ר' יוסי, תוספת' עוקצ' א ה). הואיל וראויות להפכן (את ראשי השבלים) בעתר (ר'ש בן לקיש, סוכ' יד.) למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפילתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות (ר' יצחק, יבמ' סד.). — ובסהמ"א: כמין עתר שקורין פורקא (ר"נ, על הרי"ף, שבת מז:) — ואמר הפיטן: תחרות ברחמנות יהפוך כעתר לתבואות (ר' מנחם בן מכיר, אדע כי אין זולתך, יוצ' שבת תשובה).