ש"ז, — צד, כּוּוּן1, Site, Richtung; côté, direction; side, direction: ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פֶּה2 (ישע' ט יא). — פֶּה לָפֶה, מִפֶּה אל פֶּה , מן הקצה אל הקצה: ויבאו (עובדי הבעל) בית הבעל וימלא הבית פֶּה לפה (מ"ב י כא). וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פֶּה לָפֶה (שם כא יו). בתועבתיהם (של עמי הארצות) אשר מלאו מִפֶּה אל פֶּה בטמאתם (עזר' ט יא). — ואמר המשורר: טרופים הננו מפה ומפה3 ולדבר על לבבנו אין פה (יוסף בן אביתור, את מי זנחת, שעה"ש 14). טופלי שקר נסכר פימו מפה ומפה חרב תבואמו (הקראי סלמון בן ירוחם מלחמות ה', דודזון 53). — וכמו פֵּאָה במשמ' חֵלֶק. בצרוף פִּי שְׁנַיִם בדבר, שני חלקים בדבר, שני שלישים בו4, zwei Terle, zwei Drittel; deux parts, duex tiers; two parts, two thirds:כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פִּי שנים בכל אשר ימצא לו (דבר' כא יז). ויאמר אלישע ויהי נא פִּי שנים ברוחך אלי (מ"ב ב ט). והיה בכל הארץ נאם יי' פִּי שנים בה יכרתו יגועו (זכר' יג ח). — ובתו"מ: אין הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים אחר מיתת אביהם תוספ' ב"ב ז ד. — ובסהמ"א: כי האנשים יולידו כל ימי היות בהם הליחה בני תשעים ובני מאה גם בדורות האלה אף כי בימי אברהם שלא עברו מימיו פי שנים (רמב"ן, פי' בראש' יז יז). — ואמר הפיטן: הושענא וכו' למען הגיון פי שנים קנה (סדור רסע"ג, רמב). אנא זכור היה צעיר ונחל פי שנים (שם רמז). — °ובמשמ', כִּפְלַיִם5 ואמר המשורר: הליכתך שאל (מאת החולה) ושכר עבודה ואם ימות ואם רפא ירפא וכו' ותשאל פי שנים לו בקומו ותשען במשכון לא בעל פה (הלל בן שמואל, שיר הלצי על הרופא, שירמן איטליה קכז).
1 [כך כנראה יש לפרש פֶּה במקומות המובאים כאן, ונראה שאין פֶּה זה אלא שנוי צורה של פֵּאָה ור' ההערה הבאה. ובאדר"נ סוף כח נאמר: שלש מדות בתלמידי חכמים אבן גזית אבן פינה אבן פסיפס וכו' אבן גזית שאין לה אלא פה אחת וכו' אבן פנה שאין לה אלא שתי פיות בלבד וכו' אבן פסיפס שיש לה ארבע פיות, ע"כ. ואין לבאר כאן פה מן א. פֶּה ואף אין להניח שהיתה מלת פֶּה במשמ' פאה בשמוש בלשון תו"מ. ונראה שאין כאן אלא טעות סופר ת' פאה. ובמ"ר פֵּיוֹת כמו פֵּאוֹת.]
2 [ויש מבארים כאן בכל-פֶּה , ברעבתנות, ואינו נראה.]
3 [יש לקרא מִפֶּה וּמִפֶּה, וכן גם דעת ברודי; ובדפו' מִפֹּה וּמִפֹּה.]
4 [מקורו של הבטוי פִּי שְׁנַיִם התברר ע"י האשור', שבה משמשים גם שִׁנִפּוּ (במלה אחת ת' שני פו). וגם שִׁנִפָּת בסיום הנקבה במשמ' שני שלישים (ובהעתקה בכתבת כנענ' נמצא הבטוי בצורה ס נ ב); ועקרו שני חלקים, כמו ברומית dnae partes המשמש במשמ' שני שלישים. כי בחלֻקה בין שני אנשים, שהיא המצויה ביותר, מקבל הלוקח פִּי שְׁנַיִם, למעשה שני שלישים. לפי זה פִּי בצרוף פִּי שְׁנַיִם הוא מ"ר ת' פִּים שנים, אלא שברהיטות הלשון הבליעו את המי"ם כשם שהבליעו אותה גם במספרים שְׁנֵי בנים (נפרד) ת' שְׁנַיִם בנים וכדו'. וכמו באשור' היה אפשר לאמר גם בעברית שְׁנֵי פִּים (חלקים) ואפילו שְׁתֵּי פֵאוֹת (השוה נחמ' ט כב, ואחלקם לְפֵּאָה, ועי' למעלה הערה 1). ואין פרוש פִּי שְׁנַיִם שבמקרא כמו כפול שנים, כפלים. וראה הערה לערך פִּים.]
5 [ובימינו נהוג אף פִּי שלשה, פִּי אלף, פִּי כמה וכדו' או בנקבה פִּי שתים וכדו', ואין לשמוש זה יסוד בלשון הקדומה.]