1, ש"ז מן פגג, מ"ר כנ' פַּגֶּיהָ, — תְּאֵנָה שלא בשלה, unreife Feige; figue non mûre; unripe fig: הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו התאנה חנטה פַּגֶּיהָ והגפנים סמדר נתנו ריח (שה"ש ב יב-יג). — ובתו"מ, גם באילנות אחרים: סכין את הפגים ומנקבים אותם עד ראש השנה (שביע' ב ה). פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ר' יהודה אומר מקום שנהגו לסוך אין סכין (תוספת' שם א ח). מהוצאת עלין עד הפגין חמשים יום מהפגים עד שיהיו נובלות חמשים יום (רשב"ג, שם ד כ). לא הוזכרו פגי ביתייני אלא לענין מעשר (ר' יהודה, שם ז יד). תלו לה הפגים בצוארה והיו מכריזין לפניה על הפגים זו לוקה (ספרי, במד' קלז). פירות האילן בשביעית הפגים משיזריחו אוכל בהן פיתו בשדה (ירוש' שביע' ד ז). שלשה נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהם גודגדניות וכפניות ופגי תמרה  (כלה רבת' ח). — ובסהמ"א: שמן שהוציאו מזיתים שלא בשלו אלא עדיין הם פגין כל אלו לא יביא (רמב"ם, איסורי המזבח ו יד). זיתים הפגים הם קרים והמבושלים הם חמים (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ה). — ואמר הפיטן: ספק עתיק מפיגיה הפק ממתיק פגיה סלת סלת ספוגיה (ר' שלמה הקטן, אור, יוצ' א' פסח). — ואמר המשורר: אמת תבל כמו גנה ואדם כעץ פריה ופגיה חנטים (חריזי, הענק קז). — °מי הפגים: ושרף אינו גומ"א אלא תמצית מי לחלוח קליפי עצים או מי עלין או מי הפגין הנק' בלע"ז שֶבְּא (ר"ת, הלכ' ס"ת יד, גנזי ירושלים). — ב) °ת"ז, נק' פַּגָּה, מ"ר פַּגּוֹת, — שלא נתבשל, סמדר, unreif; non mûr; unripe: וזרע הורד טוב ופרי התות הפג (קאנון ג יו א ד). — ובהשאלה: קשה, עבה וקרוש2 , verhärtet, verdickt; coagulé; clotted: כי בקיץ על גב חמן קרובים תערובי אנוש לבשל ובחורף פגים המה לכן קשין הרבה להרפא (תשו' הגא', הרכבי לא). — ליחה פַּגָּה: וכשיהיה עם קדחת שורפות שתן דק רקיק יורה שיש בעורקים אשר בגבנינות הכבד ליחות פגות רבות (פרקי משה לרמב"ם י). ואם יחבשו בין היריכים ישלשל הלחות הפגות (מפתח הרפואה, כ"י בריט' מוז'). כי הטבע לא ימוץ מן העורקים מן האצטומ' בפנות הטבע אל הדחיה והפגות מן המשיכה כמו שיסתפקו הצב והקפוד ובעלי חיים רבים בבלי מזון בסתו זמן ארוך כי מה שיש בגופם מן הליחה הפגה די שיתעסק הטבע בתקונה ולבשלה (קאנון ג יג ב ה). — והמֻרסה: המורסות הרכות והלחות טובות והפגות רעות (פרקי אבוקרט ה סה, כ"י ברלין). והזהר פן יבקענה (את המורסה) והיא פגה או יגע עליה בברזל לבקעה (נרבוני, א"ח במורסות, כ"י ביהמ"ד שכטר). — והשתן: איתותיה (של הקדחת) הם האותות בעצמם הנזכרים ושתנה קר פג פחות חם מחום שתן זולתה במינה (קאנון ד א ב לב). ואמנם השתן הנה יהיה בהתחלה לבן נוטה לירקות פג אין בו עכול (שם שם סה). ואם יהיה השתן בתחלת החולי פג והיה אחר זה צבוע (ר"נ פלקירא, צרי הגוף ג ה כ"י בריט' מוז'). שיש ממנו (מהשתן) הטוב המבושל וכו' וממנו הפג בלתי מבושל (שם). — ובהשאלה, שק בצורת תאנה פַּגָּה; בית פָּגִים , זוג השקים שעל הבהמה3, Doppelsack; double sac; double-sac: זה קנה חמור ובית פגיה4 וזה קנה מה שתפוש בידו (רב אשי, ב"מ ט.).