תְּפוּגָה
°, ש"נ, — שה"פ מן פוג במשמ' ההִפע', כמו הֲפָגָה1: נוהלים לכסותו משובצים ויקדש בתפוגת צנה2 (רסע"ג, אלהים יה, עבודת יוהכ"פ, סדור רסע"ג, תיב). הלא לה סברתי בלי תעגין ותפוגה, היותה צפונה תושיה למֹגגה (ר"א קליר, אגמי קרים, תפארת שיבה לצונץ, עמ' 211)3.
1 [השוה גם דברי ריב"ג, הרקמה שער ז: וההא המירוה עוד מתיו במאין הפוגות (איכה ג מט) ומשפטו תפוגות כמו תרומות תבונות תשובות.]
2 [ע"פ (יומא ג ה): מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צנתן, ועי' פוּג, הערה 3.]
3 [בקטעי הגניזה JQR 1904, 434 כתוב: תפוגה ודוממי תולדת אולת וגם שכחום מעשה רעה, מרבה דעת משליך תפוגה בודאי יבין כל שכחום, ע"כ. ואין הדברים ברורים. ועי' הערות שכטר, שם.]