פּוּעַ
*, קל לא נמצא.
— הִפע' הֵפִיעַ, בינ' מֵפִיעַ, — כמו הופיע: משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים מלמד שהמקום נראה מציץ ומפיע (מד"ז שה"ש ב ט, בובר 26). — ובסהמ"א: במשמ' סִמֵּא את עינו מרב אורו: בני אל תראה בנשים כי היופי יפיעך והחשק יתעך (הרוקח, שורש זכיות). ועי' נָפַע.