פוץ


1 [בסור' פוע ובערב' פאצ' فاض (משרש פיצ') וקרובים אליו בצלצולם ובהוראתם השרש פצץ ונפץ, בין שזו קרבה מקורית ובין שנתקרבו מפני דמיונם החיצוני. ועי' פצץ].

חיפוש במילון: