פ"ע, פַֻצוּ, נָפוּץ. יָפוּצוּ, יָפֻצוּ, תְּפוּצֶינָה־צֶיןָ בינ' פָעו' פּוּץ, מ"ר בכנ' פּוּצֵי, — פָּצוּ האנשים, הצאן וכיוצא בזה, נתפזרו הנה והנה,  ,sich zerstreunen; se disperser; to be dispersed  scattered: הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נָפוּץ על פני כל הארץ בראש' יא ד. קומה יי' וְיָפֻצוּ איביך וינסו משנאיך מפניך במד' י לה. ויכו את עמון עד חם היום ויהי הנשארים וַיָּפֻצוּ ולא נשארו בם שנים יחד ש"א יא יא. ויתקע בשופר וַיָּפֻצוּ מעל העיר איש לאהליו שם כ כב. וַתְּפוּצֶינָה (הצאן) מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל חית השדה יחזק' לד ה. ולא יקח הנשיא מנחלת העם וכו' למען אשר לא יָפֻצוּ עמי איש מאחוזתו שם מו יח. הך את הרעה וּתְפוּצֶיןָ הצאן זכריה יג ז. יקום אלהים יָפוּצוּ אויביו וינוסו משנאיו מפניו תהל' סח ב. —  פָּצוּ האנשים בתוך העם, הלכו איש לעברו להמקום שרצה, וכיוצא בזה: ויאמר שמואל פֻּצוּ בעם ואמרתם להם וכו' ש"א יד לד. — ומעיָן וכיוצא בזה: יָפֻצוּ מעינתיך חוצה ברחבות פלגי מים משלי ה יו. —  ובהשאלה, פָּצָה העיר, גדלה, רחבה: כה אמר יי' צבאות עוד תְּפוּצֶינָה ערי מטוב ונחם יי' את ציון ובחר עוד בירושלם זכר' א יז. —  ובינ' פָעו': מעבר לנהרי כוש עתרי בת פּוּצֵי1 יובלון מנחתי צפנ' ג י. — ובתלמו': עיירות ארץ ישראל סמוכות לספר מוסיפין עליהן שומר כדי שלא יפוצו גוים ויבזו פירות   תוספת' שביעי' ד ז. מפוזרות אין עושין (עיר הנדחת) כל עיקר שמא יפוצו2 גוים ויבואו לידי קרחה ר' יוחנן בשם ר' הושעיה, ירוש' נה' א ב. — ובסהמ"א: היתה (העוקה) מחזקת סאתים שופכין לה אפילו ששים סאה של מים ואף על פי שהמים יתגברו ויפוצו מעל הגומא לחוץ רמב"ם, שבת טו יז. — ואמר הפיטן: זינה לעניו בפניני מעוניו והגיה עיניו בפוץ מעיניו ר"א הקליר, אצורה ומפרשה, קרובות לפ' פרה. ינון תגבר ומתניו תשנס עדרי תאסוף ופוצי תכנס רשב"ג, שדודים נדודים, גאולה, שבת ג' אחה"פ. — ואמר המשורר: יפוצון חוץ עינות שכלך דוד ראה עם אל אשר ישכון במרה עמנואל, מחברת ח, 61.

— נִפע', נָפוֹץ, נָפוֹצָה, נָפֹצוּ, נְפֹצוֹתֶם, נְפוֹצוֹתֶם, נְפֹצֹתֶם, נְפֹצִים, נְפוֹצִים, נָפוֹצֶת, — נָפוֹץ העם, הָעֵדֶר, וכיוצא בזה, כמו פָּץ, נתפזר, נָפוֹצוּ משפחות פְּלוֹנִי, נתרבו והתישבו במקומות רבים, sich ausbreiten; se répandre; to spread abroad וכנען ילד את צידן בכרו ואת חת וכו' ואחר נָפֹצוּ משפחות הכנעני בראש' י יח. ראיתי את כל ישראל נְפֹצִים אל ההרים כצאן אשר אין להם רעה מ"א כב יז. וירדפו חיל כשדים אחר המלך וכו' וכל חילו נָפֹצוּ מעליו מ"ב כב ה. וכל מרעיתם נָפוֹצָה ירמ' י כא. למה יככה נפש וְנָפֹצוּ כל יהודה הנקבצים אליך שם מ יה. וקבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות אשר נְפֹצוֹתֶם בהם יחזק' יא יז. ישגו צאני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ועל פני כל הארץ נָפֹצוּ צאני ואין דורש ואין מבקש שם לד ו. — ומלחמה נָפוֹצָה, נתפשטה הנה והנה: ותהי שם המלחמה נפצות3 על פני כל הארץ ש"ב יב ח. — ובסהמ"א: ושכננו בנאות ארצך ונפוצים4 מארבע תקבץ רמב"ם תפלה ב ג. וכיון שהדבר נפוץ וכו' עץ חיים פ. — ואמר המשורר: בני דע כי כבר ברחה עדת קמים מאררת ונפוצה עלי הרים כמץ חלקה מסערת ר"ש הנגיד, שלח יונה, ברודי 65.                             

— הִפע' הֵפִיץ, הֲפִיצוֹתִי, הֲפִצֹתִי, הֲפִצֹתֶם, הֲפִיצוֹתֶם, מְפִצִים, לְהָפִיץ, הָפֵץ, אָפִיץ, יָפִיץ, יָפֵץ, וַיָּפֶץ, תָּפִיץ, הֱפִיצְךָ, הֱפִיצָם, הֲפִיצוֹתִיךָ, הֲפִיצוֹתִים, הֱפִצֻהוּ, הֲפִיצִי, הֲפִיצֵנִי, אֲפִיצֵם, תְּפִיצֵם, יְפִיצֵם, —  א) עשה שֶׁיָּפוּץ, הֵפִיץ את האנשים, את הצאן וכדו', zerstreuen; disperser; to disperse; scatter: וַיָּפֶץ יי' אתם משם על פני כל הארץ וכו' ומשם הֱפִיצָם יי' על פני כל הארץ בראש' יא ח–ט. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב וַאֲפִיצֵם בישראל שם מט ז. וְהֵפִיץ יי' אתכם בעמים דבר' ד כז. ושב וקבצך מכל העמים אשר הֱפִיצְךָ יי אלהיך שמה שם ל ג. וישלח חצים וַיְפִיצֵם ברק ויהמם ש"ב כב יה. הנה יי' בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה וְהֵפִיץ ישביה ישע' כד א. הנני מאכילם את העם הזה לענה והשקיתים מי ראש וַהֲפִיצוֹתִים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם ירמ' ט יה. וַאֲפִיצֵם כקש עובר לרוח מדבר שם יג כד. כרוח קדים אֲפִיצֵם לפני אויב שם יח יז. הוי רעים מאבדים וּמְפִצִים את צאן מרעיתי וכו' אתם הֲפִצֹתֶם את צאני ותדחום וכו' ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות אשר הדחתי אתם שם שם כג א–ג. כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הֲפִיצֹותִיךָ שם שם ל יא. כי הרחקתים בגוים וכי הֲפִיצוֹתִים בארצות יחזק' יא יו. וידעו כי אני יי' בַּהֲפִיצִי אתם בגוים וזריתי אתם בארצות שם יב יה. גם אני נשאתי ידי להם במדבר לְהָפִיץ אתם בגוים ולזרות אותם בארצות שם כ כג. יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל הנחלות עד אשר הֲפִצוֹתֶם אותנה אל החוצה שם לד כא. וָאָפִיץ אותם בגוים ויזרו בארצות שם לו יט. נקבת במטיו ראש פרזו יסערו לַהֲפִיצֵנִי חבק' ג יד. ברוק ברק וּתְפִיצֵם שלח חציך ותהמם תהל' קמד ו. סביב בעתהו בלהות וֶהֱפִיצֻהוּ5 לרגליו איוב יח יא. אתם תמעלו אני אָפִיץ אתכם בעמים נחמ' א ח. — וְהֵפִיץ זרע על פני השדה: הלא אם שוה פניה וְהֵפִיץ קצח וכמון יזרק ישע' כח כה. —  וְהֵפִיץ הענן: אף ברי יטריח עב יָפִיץ ענן אורו איוב לז יא. — והרוח: אי זה הדרך יחלק אור יָפֵץ קדים עלי ארץ שם לח כד. — וכעס, הֵפִיץ עברה וכדו': הָפֵץ עברות אפך וראה כל גאה והשפילהו שם מ יא. — ובסהמ"א: ועלי ועל יורשי אחרי לפצות ולהדיח ולהפיץ מעליו כל עורר וטוען בעולם ר"י ברצלוני, ס' השטרות, 46. — ואמר המשורר: ושרתיך ואת תגאה ותצרח ותריע ותפיץ החילים ר"ש הנגיד, הלי תעש, ברודי 154. —  ואמר המליץ: יפיץ שלג כצמר בהיר לבנתו ישיש לב ב"ז, ב"ס מד יח. — °וּמֵפִיץ, מי שֶׁהֵפִיץ, האויב המַגלה, ואמר המשורר: כי אם מפִצים אבדו משרה וכליל כהנה מקהליה ר"ש הנגיד, הנה יחידתי, ברודי 50. — °וְהֵֵפִיץ, במשמ' הוציא ספר, פרסם: והנה החכם המפואר שלמה מונק בפאריס כבר הפיץ בשנת 1851 הקדמת ר"י בלשון ערבי  רפ' קירכהים, תלדות ריב"ג, בראש ספ' הרקמה. — ב) כמו קל: וַיָּפֶץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן שמות ה יב. וַיָּפֶץ העם מעליו ש"א יג ח.