פּוּעָה
*, ש"נ, — צעקה, כמו פְּעִיָּה: כל פעולות טובות ונחמות שהקב"ה עתיד לעשות עם ישראל אינם בשביל פועה שפעיתם לפני בסיני (ר' לוי, מד"ר ויקר' כז). — ואמר הפיטן: הקץ ואזון ושעה לפועה והבט רזון בשרה ורעה (מולך מוני, סלי' לשחרית יו"כ, מחז' איטל' ב, צח.).