ב. פַּחַד

1, ש"ז, מ"ר כנ' פַּחֲדַיו,—  יָרֵךְ, Schenkel; jambe, cuisse; thigh: הנה נא כחו (של הבהמות) במתניו ואונו בשרירי בטנו יחפץ זנבו כמו ארז גידי פחדו2 ישרגו (איוב מ יו-יז). —  ובסהמ"א: בשבר פחד הירך, אם ישבר פחד הירך יצטרך למתיחה חזקה ואמיצה (קאנון ד ה ג יד). וראוי שיונח בין שני הפחדים אז כמו כדור מעץ (שם שם). אין הכהן זקוק לבקש תחת אצילי ידיו של נגוע או בין פחדיו וכו' שמא יש שם נגע (סמ"ג, מ"ע רלד). ואשר היו דדיהם סמוך לפחדים וכו' (רשב"צ דורן, מגן אבות, חלק יעקב ד, סג). —  ואמר המשורר: כנור דמות פעם ליד פחד בלי שוק דבקו יחד ולא נתחו (רמב"ע, אש קדחו, שעה"ש 65). כי מאמר מאין ענין כמו רגל בלי פחד (הוא, תרשיש, י, 90).



1 בערב' פח'ד' فخذ [סור' פוחדא. עי' א. פַּחַד.]

2 פַּחֲדָיו, קרי.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים