ב. פָּח
1, ש"ז, — יקוש, הטומן פחים, Fallensteller; trappeur; trapper, ואמר המשורר: זמן לכסיל מרום יקרא כסיל עש לעש בגד ופח תחתיו פחתים ותחת בן נמלים בן נמרים ותחת בן פחותים בר פחתים2 (ידע' הפניני, שיורי ברכה, מק"נ, 8).
1 [נגזר מן ב. פח.]
2 [פרושו: הזמן משפיל ומרים, קורא לכסיל השמים (להכוכב) כסיל ובער, ולעמת זה הוא קורא עָשׁ במשמ' עַיִשׁ (כוכב) לעש־הבגד הבזוי; הוא גורם שהיקוש השם פחים נוקש בפחתים הטמונים תחת רגליו; הוא הופך את הנמלה לנמר ואת בן השפלים והפחותים לבן הגדולים ( עי' ערך פֶּחָה.]