בֹּחַל

* 1, ש"ז, – תאנה קרוב לבשולה, אחר היותה פגה, Feige bevor der Reife; la figue avant la maturité; fig for the ripening, – ובהשאלה כנוי לאשה בימי נעוריה: משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל (נדה ה ז).  פגה מלמעלה לא הביאה סימנין מלמטה בוחל מלמעלה הביאה סימנין מלמטה (תוספתא שם ו ד).  פגה עודה תינוקת וכו' בוחל אלו ימי הנעורים (גמ' שם מז.).



1 בערב' בַלַח بَلَح היא פרי התמר במדרגה השלישית לבשולו, כי בתחלה הוא טלע ואח"כ ח'לאל ואח"כ בלח ואח"כ בסר ואח"כ רטב ואח"כ תמר (לשאן אלערב).  ובא"י הוא השם היותר רגיל להתמרים, כי כל אכילתם אותם הוא בהיותם בלח.  ולא דבר תמוה הוא שבערב' משמש שם זה לתמרים ובעבר' לתאנים, כי כן גם בסר משמש בעבר' לענבים ובערב' לתמרים.