*, ש"ז, — אדם שאומנותו לְפַטֵּם, — א) פַּטָּם של בהמות ועופות, Mäster; engraisseur; fattene: מעשה בשוק של פטמין שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח (עירוב' י ט). הולך אדם אצל טבח הרגיל אצלו וכו', אצל הפטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גוזל אחד תן לי תרנגול אחת (תוספת' יו"ט ג ו, ומעין זה ביצ' כח:). שור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם שור של רועה הרי הוא כרגלי אותה העיר (שמואל, ביצ' לח.). ראה אותה אצל הנחתום ומלא חיקה קלוסקאות אצל החנוני והשקה אותה קונדיטין אצל הפטם ומילא חיקה פטומות (ר' אלעזר, פסיק' ר"כ, בחודש השלישי, בובר, קד:). — ב) הַמְפַטֵּם את הקטרת, רוקח, Drogist; droguiste; druggist: הצבעין והפטמין1 לוקחין מורסן מכל מקום ואין נמנעין וכו' (תוספת' שביע' ה ח). אין לי אלא דברים שאין הדבש יפה להם דברים שהדבש יפה להם מנין שהפטמין אומרים יפה הדבש לקטורת מנין ת"ל וכל דבש לא תקטירו (ספרא ויקר', דיבורא דנדבה, פרשה יב, ויס, יא:). הפטמין שבירושלם היו אומרין אילו היה נותן לתוכה מעט דבש וכו' (ירוש' יומא ד ה). וכיון שהיה קולט את הריח היה מעבירו כדרך שהפטמין עושין (שם סוטה ח ג). — וּבְדֹלַח של פַּטָּמִים, מין שרף הנוטף מן העצים ומשמש במעשה מרקחת, bdellium: שם הבדלח ואבן השהם אמר ר' אייבו את סבור כבדולח הזה של פטמים ת"ל יגיד עליו ריעו מה זה אבן טובה אף זה אבן טובה (מד"ר בראש' טז).