* 1, ש"נ, — הֲפָחַת אור, הדלקת אש2, Anzünden; allumage; lighting: אנשי לצון יפיחו קריה אלו ישראל שנתנו פיחה3 בעולם בעגל שעשו (מד"ר שמות יג). עד שיפוח היום וכו' עד שאכניס פיחה4 בלילן של מלכיות לא כבר הכנסתי פיחה בלילן של מצרים שהיו ארבע מאות שנה ועשיתים מאתים ועשר שנה (ר' יודן, שם שה"ש, עד שיפוח).
1 [מן פּוּחַ.]
2 [המלונים מביאים גם פִּיחָה במשמ' נפיחה ע"פ ע"ז יז.: בשעת הרגל דבר הפיחה (הזונה) אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר כן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. אולם אין ההא שבמלת הפיחה אלא הא של בנין הִפע' כמו בפעל שבמשפט זה, ונוסח כ"י (עי' ד"ס) הוא: הפריחה אמרה לו כשם שהפרחה זו אינה חוזרת וכו'.]
ובירוש' עירוב' י ה: אמר רב מתני' אמרה כן לא יעמד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים בר"ה ויפתח ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ועשה לו מחיצה גבוהה עשר' טפחים דברי ר' מאיר רב אמר בפיחה ר' יוחנן אמר בפיחה, ע"כ, ואין הפרושים מתקבלים על הדעת. ויש מגיהים ע"פ הבבלי (שם צט.): בכיחה (עי' ליברמן, הירושלמי כפשוטו שם), אבל בבבלי נאמרו הדברים על לא ירוק, מה שאינו כן בירוש'. והואיל ואין רמז לענין המיֻחד שמתכונים אליו רב ור' יוחנן, אין לעמד על כונתם.]
3 [כפרוש מתנ' כהנה כאן: פיחה הבערה וגחלים בוערות כן פירשוהו המפרשי'. ויש מבארים כלשון חרון וכעס.]
4 [גם כאן הפרוש הדלקת אור בלילה כמו בפסוק (עי' ערך פּוּחַ, הערה), ולא הרוח המפריש ומחלק בין דבר לדבר (מ"כ) או כלשון נפיחה, קרור ונֹפש (לוי במלונו ואחרים).]