°, קל לא נמצא.

—  פִע', °פִּיֵט1, פייט, —  אמר בשיר, חבר שיר, וביחוד חבר פִּיּוּט, שיר דתי לפאור התפלה, dichten; composer (un poème); to compose (a poem): ורבי אלעזר בירבי קליר זכר צדיק לברכה פייט בקרובה המתחלת אור חמה ולבנה (שבתי דונולו, במבוא של שד"ל למחז' איטל' א, יב). בשבעה עשר בתמוז מתפללין סליחות בענין חמשה דברים שאירעו לאבותינו בי"ז בתמוז וכו' וקדמונים פייטו בעניינם (סדור רש"י תב). וכן פייט רבי אלעזר הקליר שדה מבורך כהריח ברכו במתן טל (רשב"ם, בראש' כז כז). ומדברי ר' אליעזר הקליר שפייט הן מוספי חדש עשתי עשרה (תשו' ר"ת, מק"נ, 78). ור"ת יסדם שניהם במערב שפייט קודש ללינה ושלשים ידחם כאשר אבלים ינחם (תוספ' ישנים, יומא ג.). הרי ר' ינאי שהיה מן החכמים הראשונים ופייט קרובות לכל סדר וסדר שלכל השנה (שבהל"ק כח, בובר, 25). — ובינ', הַמְפַיֵּט, מ"ר המפייטים, פיטן, משורר: תער הגלבים הם הספרים ואמר המפייט מחרף אנשים ובשפתות בעץ האגוז צבועות ובזקנים מגולחות גלובות (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, גלב).

— פֻע', בינ' °מְפֻיָּט, —  מחֻבר בשיר, בפיוט: ואח"כ אומר החזן אחד מהתחנות המפוייטות ואח"כ אבינו מלכנו (ר"א מלוניל, ארח' חיים, שני וחמשי, כב.).

—  הִתפ', °מִתְפַּיֵט, נתפייט: וכמדומה אני שהיתה תשובת רבי' יוסף טוב עלם זצ"ל שנשאל על מה שאנו נוהגין במלכותינו בארץ כנען לומר הבדלות ופיוטים שנתפייטו מאליהו ז"ל במוצאי שבת אם המנהג כשר ואם לאו (ר"י מווינא, אור זרוע, מוצ"ש צה, כה.).