°פָּלִיא, ת"ז, —  נק' פְּלִיאָה, כמו נִפְלָא ומֻפלָא, wunderbar, unfassbar; miraculeux, mystérieux; miraculuos, mysterious: ויאמר מנוח אל מלאך יי' מה שמך וכו' ויאמר לו מלאך יי' למה זה תשאל לשמי והוא פֶּלִיא1 (שפט' יג יז-יח). פְּליאָה2 דעת ממני נשגבה לא אוכל לה אנא אלך מרוחך ואנה מפניך אברח (תהל' קלט ה-ו).  — ואמר הפיטן: פליאי מעלה אין להם קפיצת רגל (ינאי, קרוב' לימים נוראים, זולאי, שמא). לא תשא לשוא שם פליא משמות מפוענחים (רסע"ג, עשרת הדברות, סדור רסע"ג, שצ). הודו למולי שתי ואם הוא פליא מכל עמלי נחתי והוא גורלי (ראב"ע, אל חי, איגר 58). אם שמו פליא רחמיו לבלי חק למולי (הוא, אל אמת, שם 88). ואשאלנו (את דניאל) על אדות הקץ לראות אם עבר אם עוד נבואותיו עתידות אנשי לב יאמרו לי מה זה תשאל והוא פליא (אם אויבי, קונטר' הפיוטים, מק"נ, 36). פליאי יקדישו שמי בטהרה סביבי מאד נשערה (אומן בשמעו, קובץ על יד יא, טו). — ובמשמ' ש"ז, דבר פֶּלִיא, סוד,  פֶּלֶא, ואמר הפיטן: קמי סרה כאשר זממו ומן הלשכה ילמדו פליאם (רסע"ג, תרי"ג מצות, סדור רסע"ג, קפ).