קל לא נהוג.

— פִע', מְפַנֵּק1, — פִַנֵּק את פלוני, הרגילו להיות רך, רָפֶה, רגיל לתענוגים ובטלה וכדו', verzäteln; dorloter, gàter; to pamper: מְפַנֵּק מנער עבדו ואחריתו יהיה מנון (משלי כט כא). — ואמר בן סירא: תן ולקח ופניק2 נפשך כי אין בשאול לבקש תענוג (ב"ס גני' יד יו). — ובתו"מ: משל למלך שהיו לו אפוטרופסים במדינה והשלים להם את שלו ומסר להם את בנו ואמר להם כל זמן שבני עושה לי רצוני היו מערבים ומעדנים אותו ומפנקים אותו (ספרי דבר' שו). כל מי שמפנק את יצרו בנערותו סופו להיות מנון עליו בזקנתו (ר' אבין, מד"ר בראש' כב). — ואמר הפיטן: בטל פלג מלא מאוגד פרי עץ השדה ממוגד פרש כפיו וסגד תפנק במזל קשת גד (אצור לברר, סדר טל, כ"י בריט"מ). — ואמר המשורר:זמן שר יחנק ועבד מפנק ובו צר ואויב כאריה יזנק יחיה ברשעו מחיב בפשעו סקילה שריפה והרג וחנק (עמנו', מחב' א, 5). למי אוי ואבוי למי כהות עינים למי שבר רוח למי המית מעים למפנק בניו והמה בו פשעו (שלום הכהן, ניר דוד יז,325). — ואמר המליץ: מפנק מנער בנו ירבה מכאוביו ולכל רעה ישטה לבו (ב"ז, ב"ס ל ז).

— פֻע', *פֻּנַּק, מְפֻנָּק, — מי שפִּנְקוּ אותו: כוואו על צפורנו ועל (כף) רגלו וכו' הרי זה נותו לו דמי צערו אבל אם היה מרוכך מעודן מפונק כל שכן שכפול בו צערו (מכי' משפטים ח). חי שלשלו אותו (את יהויקים) אלא שהיה מפונק ומת בידם (רריב"ל, מד"ר ויקר' יט). — ואמר הפיטן: מפונק בתחלה ואחריתו מנון היתלונן סלה בפסח וגגון (אפסו אמונים, יוה"כ תימנים). — ואמר המליץ: מעי המו לנעמה המעונגת והענוגה והמפונקה (מפו, אהבת ציון ט, 68).

— הִתפ', הִתפַּנֵּק, — פִּנֵּק את עצמו, ואמר הפיטן: תפלתו מרפא וצדקה, תלאובות הצילם מצוקה, תפנוקים הרום להתפנקה ולכל היד החזקה (Tמרת רנן, יוצ' לש"ת, מחז' איטל' ב, קפט:). ואמר המשורר: בלבוש ערוגת פז ורקמת שש בבת מתענגה בלבוש ומתפנקת כל יום חליפות הרקמות תחליף (ר"י הלוי, ארץ כילדה, דיואן א, 82).