* 1, פיס, ש"ז מ"ר פִּסִּים, פיסים, — מנת המלך והעיר, Steuer; impôt; tax: אם שהה שם שלשים יום הרי זה כאנשי אותה העיר לקופה, לכסות לששה חדשים, לפסי העיר לשנים עשר חודש (תוספת' פאה ד ט). כל אילו שאמרו יוצאין וחוזרין נותנין פסי העיר ומספקין מים ומזון במלחמה ומתקנין את הדרכים (שם סוטה ז כג). אם נתת מכיסך צדקה הקב"ה משמרך מן הפיסין ומן הזימיות מן הגולגוליות ומן הארנוניות (ירוש' פאה א א). כל אלו שאמרו יושבים בטלים בתוך העיר אינן נותנים פיסי העיר2 ואינן מספקים מים ומזון ואינם מתקנים את הדרכים (שם גני' סוטה ח, 215).
1 [היא המלה פֵּיסָא בארמ' שבתו"מ, פֶּסָּא בסור' (עי' גם בהערת לֵו אצל קרויס, 450, Lehnw. II) שנולדה כצורת משנה של ב. פֵּס במשמ' קצה, חתיכה קטנה, ושקבלה את ההוראות של חתיכת אדמה או אבן קטנה ששמשה אף גורל (ומכאן פַּיִס בתו"מ, ועי' שם הערה). מכאן בסור' משמ' הפעל פסס: חלק בגורל, חלק מנות, ומכאן אף פֵּס במשמ' מנת המלך, המס. ואפשר שאף פרוש הבטוי צא והפס עלי מנת המלך (לעיל ערך א. פיס, הִפע') הוא: תן במקומי את פִּסִּי למנת המלך. ואף יתכן שהמלה מַס, מ"ר מִסִּים בלשון המקרא היא מבטא אחר של אותה המלה, כשם שגם הפעל מסס (נמס) יכול להתפרש מהוראת הפעל פסס (פַּסּוּ אמונים), כלה ואפס.]
2 [אין ספק שבתוספתה ובבריתות המובאות בירוש' ובבבלי הכונה המפורשת: למסי העיר, בהקבלה אל לצדקה וכד', וקרוב לכך גם נוסח התוספתא בספרים: לעניי העיר, וכן פרש בצדק לונץ (ירוש' פאה א א): מלה ארמית וכו' והוראתה חתיכה, חלק, ובהשאלה למין ממיני המסים, וכ"ה בסורית פסא, ע"כ. אבל בבבלי (ב"ב ח.) באים בקשר עם ההתחיבות בפסי העיר אף דברי האמוראים לגבי תיקוני החומה (לשורא וכו'), ולפי זה פרשו הערוך ואחרים את המלה בשמוש זה כלשון פַּסֵּי עץ, קרשי עץ לחזק שערי העיר, ואחריהם הלכו אף המלונים.