פְּסֵדָה
° 1, ש"נ, — כמו הֶפְסֵד, פֶּסֶד: ולהעמיד מכירה זו וכו' העמדה גמורה ושלמה בלא שום פסדתו בעולם (ר"י ברצלוני, ספר השטרות, 46). ולהעמיד חלוקה זו חלקו המגיע ברשותו העמדה גמורה ושלימה בלא שום פסדתו בעולם (שם 51). לא מיבעיא במקום שיש פסידא אם ימתין עד שיבוא לבית דין וכו' אלא אפילו במקום שאין פסידא כלל אם ימתין וכו' (סמ"ג מ"ע צג).
1 [ע"פ הארמ' פסידא, ש"ז. ב(מדה"ג ויצא לפס' ויצא יעקב) כתוב: מגיד הכתוב שכשיצא לא יצא עם דבר בעולם אפילו פסדיות שאלו היו לו פסדיות לא היה נותן אבנים תחת ראשו, ע"כ, ומעין זה מובא בערוך ערך פסדיות בשם ילמדנו, ואולם אין כאן אלא ט"ס תחת בי סדיות (איסדיות), כסתות לראש, ועי' בעה"ש ובמלונו של לוי.]