ש"נ, — הר, גבעה1 Berg, Anhöhe;montagne, colline; mountain, hill: ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הַפִּסְגָּה ונשקפה על פני הישמון (במד' כא כ). ויקחהו שדה צפים אל ראש הַפִּסְגָּה ויבן שבעה מזבחות (שם כג יד). תחת אשדת הַפִּסְגָה מזרחה (דבר' ג יז). עלה ראש הַפִּסְגָּה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך (שם שם כז). — ובסהמ"א: עוד רצוני לומר שיהיה מצודה ומצד פסגה לא מערה אמרו הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו כלומר במרומי הרים (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, מצד). וכן אשדת הפסגה וכו' והוא מדרון ההר או הפסגה נשפכים למטה דרך המדרון (רד"ק, סה"ש, אשד). משכנה (של בירת אלגיר) במורד פסגה אחת בדמות חצי אגן הסהר (ר"ש בלוך, שבילי עולם ב, אלגיר, י.). טלעמזאן וכו' לפנים בירת המחוז על פסגה בתוך הארץ (שם יב.). — ומ"ר פְּסָגוֹת: ומזה עוד ישבו במצדות בפסגות כלומר נכנסו שם במצוד מפני אויביהם (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, מצד). ומן הענין הזה נגזר לפסגות ולמבצרים מצור כמו ותבן צור מצור לה, יושבת במצור, (שם, צור). רכס ל"ר רכסים לפי פרוש קמחי הם פסגות וגבעות אשר בקושי ובטורח ועמל עוברי דרך יכולים לדרוך בהם ולעבור אותם פעמים רבות (ר"ד מן התפוחים, מלון צמח דוד, קצא.).
1 [השבעים מתרגמים בבמד' כא; שם כג יד ובדבר' ג כז; שם ד מט):λξευτήν, λελαξευμένον כלו' הפסולה באבן (עי לקמן), אך בשאר המקומות הם כותבים φασγα כשם פרטי, וכן וולג' Phasga, וכן רואים רב החדשים הַפִּסְגָּה כשם לרכסת ההרים בגבול המישור המואבי צפונית מזרחית לים המלח. ואולם שמוש המלה בהא הידיעה מורה על כך שאף השם הפרטי עדין הרגש במשמ' עקרית של המלה כשם כולל; ולפי הוראת הפעל פָּסַג (עי' שם, הערות) נראה, שעקר משמ' השם פִּסְגָה הוא לא הר וגבעה אלא דוקא פסּוּג, פִּשּׂוּק, בקיע בין ראשי הרים המפֻסגים ומפֻשקים זה מזה, ולפי זה יש בודאי אף לתקן את זהוי הפסגה כשם מקום. ואף תרגום השבעים λξευτήν, פסולה באבן, מיֻסד כנראה על הבנה כזאת של הפסגה במשמ' פסגה, פשוק בסלע. וכן נדרש השם פסגה במד"ר במד' כ: ראש הפסגה ראש שיש פרצים שם מת משה וכו' יש פרצה גדולה מזו וכו'. ופרש מ"כ שם: דרש פסגה לשון פיסוק ופרצה. אמנם ת"א (רמתא) והפרשנים העברים הבינו פסגה במשמ' הר, רמה וגבעה ולפי זה השתמשו במלה בסהמ"א. והיום נוהגים להשתמש במלה בהשפעת ראש הפסגה שבמקרא, במובן ראש ההר Gipfel; sommet; summit.]