פְּסִיגָה

* 1, ש"נ, מ"ר פְּסִיגִים, פסיגין, — פטוטרת קטנה היוצאת מן האשכול, ובה תלויים ענבים, Stielchen, Stengelchen; petite tige; small stalk, stem: פסיגה של אשכול שריקנה טהורה שייר בה גרגיר אחד טמאה (עוקצ' א ה). אי זו היא כתף, פסיגין זו על גבי זו (ירוש' פאה ז ד). — ובסהמ"א: אי זו היא כתף, פסיגין המחוברות בשדרה זו על גבי זו (רמב"ם, מתנות עניים ד יח).



1 [מן פסג, עי' שם הערה. והרבוי פסיגין בצורת הזכר בא על יד פסיגה. אך היום נוהג השם פְּסִיג, מ"ר פְּסִיגִים במשמ' חלק מן החלקים שהצמח מתחלק בהם בראשית התהוותו, Keimblatt, cotyledo. השוה ראשונה א. י. איינהורן, ישובה של הארץ, 209.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים