* 1, ש"נ, מ"ר פְּסִיגִים, פסיגין, — פטוטרת קטנה היוצאת מן האשכול, ובה תלויים ענבים, Stielchen, Stengelchen; petite tige; small stalk, stem: פסיגה של אשכול שריקנה טהורה שייר בה גרגיר אחד טמאה (עוקצ' א ה). אי זו היא כתף, פסיגין זו על גבי זו (ירוש' פאה ז ד). — ובסהמ"א: אי זו היא כתף, פסיגין המחוברות בשדרה זו על גבי זו (רמב"ם, מתנות עניים ד יח).