*, ש"נ, — שה"פ מן פָּסַח, פעֻלת הַפּוֹסֵחַ: אין פסיחה אלא חיים שנא' כצפרים עפות כן יגן יי' צבאות על ירושלים (מכי' מס' דפסחא ז). — ובסהמ"א: כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה (רש"י שמות יב יג). ובאר ענין הפסיחה מה היא  ואמר אשר פסח על בתי בני ישראל (ר' אברהם שלום, נוה שלום יא ב).