*, ש"ז, — שה"פ מן א. פָּסַל, — א) פעֻלת הפַּסָּל הפוסל באבן או בעץ, Aushauen;sculptage; craving, chiselling:אין מכסין אלא בעפר וכו' תנא הוסיפו עליהן השחור והכחול ונקרת פסולין1 (חול' פח:). — ובסהמ"א: והיו א"כ מכלל עשרת הדברים האלה כתיבת הלוחות האחרונות וכתיבת ופיסול הלוחות הראשונות (ר"י אברבנאל, מפעל' אלה' י ו). דגזית משמע פיסול וסתות (ר"י עמדין, חידוש' על הרמב"ם, ביהב"ח א יג). —  ב) כריתת היבש מן העץ: מסקלין עד ראש השנה מקרסמין מזרדין מפסלין עד ראש השנה, רבי יהושע אומר כזירודה וכפיסולה של חמישית כן של ששית רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן רשאי אני בפיסולו (שביעית ב ג)