* 1, פסולת, ש"נ, — החלק הפסול הנשאר מדבר אחרי שבחרו ממנו את הראוי לשמוש, Abfall, Unbrauchbares; déchet, rognures; waste, refuse: שהיה יעקב מפחד כל ימיו ואומר אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצא מאבותי, אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו אחי (ספרי דבר' לא). וחברון מה היתה פסולת של א"י וכו' אם חברון פסולת של א"י הרי היא משובחת ממשובחת של ארץ מצרים וכו' ק"ו לשבח של א"י, וא"ת מי שבנה זו לא בנה זו וכו', אפשר שבנה את הכעור ואח"כ בנה את הנאה, אלא בנה את הנאה ואח"כ בנה הכעור שפסולתו של ראשון חביב בשני (שם שם לז). מפסולת של לוחות העשיר משה (ר' חמא בי ר' חנינה, ירוש' שקל' ה ג). בורר ואוכל אוכל מתוך הפסולת, בורר ומניח אוכל מתוך הפסולת, פסולת מתוך אוכל לא יברור (ר' המנונא, שבת עד.). א"י שותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף וכו' משל לאדם שמגבל את הגבינה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת (תענ' י.). לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך אף כתבן שלך (רבי יוסי בר' חנינא, נדר' לח.). ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה', מן הפסולת (מד"ר בראש' כב). מה התאנה הזו אין לה פסולת אלא עוקצה בלבד, העבר אותו ובטל המום, כך אמר הקב"ה לאברהם אין בך פסולת אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום (ר' יודן, שם שם מו). למטרונה שאמר המלך עברי לפני ועברה לפניו ונתכרכמו פניה אמרה תאמר שנמצא בי פסולת א"ל המלך אין בך פסולת אלא ציפורן של אצבע קטנה שלך גדולה קימעא, העבירי אותו ובטל המום, כך אמר הקב"ה לא"א אין בך פסולת אלא הערלה הזאת העבר אותה ובטל המום (ר' לוי, שם). ויקח אדוני יוסף אותו, אמר ליה ידע אנא דלית הוא מנך אלא שלא לערב פסולת בבני (שם שם פז). ואף יעקב אבינו ייסר את בניו ורידה אותם ולמדם דרכיו שלא היה בהם פסולת (שם שמות א). נשיקה שנשק עשו ליעקב לא היה אלא לפסולת שנא' כסף סיגים מצופה על חרש (ר' שמואל בר נחמן, שם שם ה). מהו הגו סיגים מכסף, כ"ז שהפסולת הזו בכסף אינו מראה יופיו וכו' נסתננה הפסולת ממנו מיד הוא מראה שבחו (ר' תנחומא ב"ר אבא, שם במד' ז). מה חטים הללו פסולת שלהם נמדדות עמהם כך ישראל, מחוטב עציך עד שואב מימיך (רבי שמעון בן לקיש, שם שה"ש, שררך). אלם היה (הגואל) מד"ת אמר הראשונים לא מתו אלא ע"י שנטלו אותן ואני הולך ליטלה ,חס לי ליטלה, לית אנא מערבב זרעייתי, איני מערב פסולת בבני וכו' (ר' שמואל בר נחמן, שם רות ז). — ובסהמ"א: וכסית פגם הפא במטלת, אשר עשה לכל סלת פסלת (רבי שלמה שרביט הזהב, כהנא, 18). והכח הדוחה הוא הדוחה הפסולת הנותרת אחר שיקח הכח המבשל צרכו מן המזון (ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה ה). ונעדרה הסלת ונשארה הפסולת , ופסו החסידים ונותרו המורדים (ר"י חריזי, תחכ' מו, 369). כל אחד מבני המיעים שפסולת המאכל סובבת בהן הן הנקראין דקין וכו' (תנחום הירושלמי, המספיק, הקד').