°, ש"נ, — א) פְּעִימַת רוח האדם בלבו, אי שקט נפשי,  Unruhe (seelische); unquiétude; unrest : ובנבוכדנצר אומר ותתפעם רוחו לפי שהיו שם שתי פעימות שכחת  החלום והעלמת פתרונו (רש"י, בראש' מא ח). הרימה פעמיך למשואות נצח' הגבה פעימות ובהלות שלך שיהו לאויביך למשואות נצח (הוא, תהל' עד ג). ותתפעם, לשון פעימה והלימה (הוא, דני' ב א). ורוב החלומות הצודקים הם באים בפעימה (אוהב משפט ומשפט צדק, באורים לאיוב, לפסוק פחד קראני ורעדה, נח:). שמסבת נדידת המלך ומפעימת רוחו גזר אומר להביא לפניו את ספר הזכרונות (ר' שלמה דוראן, מגלת ספר בסוף ס' תפארת ישראל, קמג:). — ב) פְּעִימַת הפעמון, Glockenschlag; coup de cloche; stroke (of a bell): ולא נודע בו פעימה אא"כ אם נאמר פעמון שיפול על השמעת קול של חיצון ע"כ יכלול שניהם (פענח רזא עה"ת, תצוה, אמשט' תנח, לד.. והאורלוגין הוא מורה השעות של המגדל השמיע י"ב פעימות שעות בסדר (יאוועל, למודי הטבע, פח.).