*, ש"ז, —  א) רעם ורעש, התפוצצות, ואמר בן סירא: וירעם מן השמים יי' בפקע אדיר1 נשמע קולו ויכנע נציבי צר ויאבד את כל סרני פלשתים (ב"ס גני' מו יז). — ב) בקיע, סדק, כמו בֶּקַע במשמ' ג), Spalte;  fente;  split: ממגדל צבעיא קצצום (את עצי השטים) והביאום עמהן למצרים ולא נמצא בהם לא קשר ולא פקע (ר' לוי, מד"ר בראש' צד). —  ובסהמ"א: ודאי כשמכין על דבר קשה אפשר שישבר שלא במקום המכה וזהו הנקרא פקע והשבר בכ"מ שהוא נכר מקומו אע"ג שחזר ונקשר (שו"ת מהרי"ט ב ט, ויניציאה טז). —  ג) פעֻלת הדבר הפוקע, פקיעה: השורף בעצמות והמחתך בגידין אין בו משום שבירת העצם וכו' אביי אמר משום פקע רבא אמר משום הפסד קדשים (פסח' פד:). —  °ופקע במשמ' גזרי עץ: גזירין פקעין אשעל"ש בלע"ז (רשי"י, סנה' פא:).