*, ש"ז, פִּתְפּוּתֵי בֵיצִים1, מעשה בשבירת ביצים ואכילתן: אמר ר' שמואל בר רב יצחק (ונביא אחד זקן ישב בבית אל2), זה אמציה כהן בית אל, א"ר יוסי פיתפותי בצים היו שם ואי זה זה, זה יהונתן בן גרשום בן מנשה, את מוצא בשעה שבא דוד ומצאו שהוא עובד ע"ז אמר לו אתה בן בנו של אותו הצדיק ואת עובד עבודה זרה, אמר לו מסורת בידי מאבי אבא מכור עצמך לעבודה זרה ואל תצטרך לבריות, אמר לו חס ושלום, לא אמר כן אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך ואל תצטרך לבריות, כיון שראה דוד שהיה הממון חביב עליו מינהו קומיס תיסוורין על בית המקדש (ירוש' סנה' יא ז). נכנס רבי מאיר ודרש, ונביא אחד זקן יושב בבית אל, ואיזה זה, זה אמציה כהן בית אל, אמר לו רבי יוסי, מאיר, פתפותי בצים יש כאן, אי זה זה, זה יונתן בן גרשם בן משה, הה"ד ויהונתן בן גרשם בן מנשה, נון תלויה במנשה, זכה בן משה ואם לאו בן מנשה וכו' (מד"ר שה"ש, סמכוני).
1 [בטוי זה עדין לא מצא את פרושו, ואף לא כל המפרשים מבינים בצים כאן כמ"ר של ביצה, אלא יש שמבארים כלשון בֹּץ וּבִצָּה, ופני משה מבאר וז"ל: פתפותי בצים כמו פצים מלשון הפצירה פים כלומר שהיה הנביא שקר הזה מפתה אותו ומפצירו בדברים הרבה וכו'. ואת משמ' הצרוף כלו יש מבארים כדברים מעורבים, ביצים מטורפות בתבשיל, משל לדיוקים קטנים שיש לדקדק ולפקפק בדבר (לשון רש"י פין) או בדברים תפלים וכדו'.
לשם ברור הבטוי יש לשים לב לכמה דברים: א) הוראת הפעל פתפת שיש לגזר פִּתְפּוּת ממנו, היא בסור' שבר לחתיכות קטנות (מן פתת) וכן בערב' פתפת فتفت פרושו כתת והדק (ועי' לקמן), ועל כן אפשר להבין את המלים "פיתפותי בצים היו שם" — במשמ' רסוקי ביצים, כתיתת ביצים חתיכות חתיכות. ב) שני המקורות שהצרוף פתפותי בצים בא שם, אינם אלא גלגול של מסורת אחת על יונתן בן גרשם בן מ(נ)שה, וכשם שנשמטו בירוש' סנה' כמה משפטים, הנמצאים במקום אחר, כך אין להבין אף את עקר הדברים אלא בצרוף כל המקורות יחד. כונת הדברים למסרת על יונתן בן גרשם בן מנשה (בנון תלויה), וכמה דברים מספרים עליו במד"ר, והדבר הראשון , דרשת הנון התלויה, נשמט בירוש' סנה' שלפנינו. ואולם, בלי הבטוי פתפותי בצים, אבל פרט לזה בשלמות, נמצאת הדרשה הזאת גם בירוש' ברכ' ט ג (ועל פיו בילק"ש שופט' יח), גם על הנון התלויה וגם על מנויו של יונתן. ושם ניתן באמצע, בין שתי דרשות אלו, גם מעשה בעשר ביצים, המסֻפר אף במקומנו בירוש' סנה', אלא שכאן הוא מובא אחרי שתי הדרשות האלה, וז"ל: בעון קומי רבי שמואל בר נחמן, כומר לע"ז והאריך ימים, אמר לון על שהיתה עינו צרה בע"ז שלו, הוה בר נש מייתי ליה תור או אימר או גדי לע"ז וא"ל פייסיה עלי והוא א"ל למה, וכי מה מועילה לך, אינה אוכלת ואינה שותה ולא מטיבה ולא מריעה, והוא אמר ליה היך נעביד והוא אמר ליה איזל ואייתי לי חד פינך דסולת ועשר ביעין עלוי ונא מפייס ליה עלך, כיון שהוא אזל ליה הוה אכיל לון, אתא חד בר פחין וא"ל כן, א"ל אם אינה מועילה כלום מפני מה את עביד הכא, א"ל בגין חיי, ע"כ. והנה מעשה זה, המבאר לנו כיצד היה יכול גם כומר לע"ז כיהונתן זה להיות זכאי (אם זכה, בן משה) על ידי זה שהיה מבזה אותה והיה אוכל את הביצים, שנועדו כקרבן לע"ז זו, הוא שנרמז עליו בבטוי: פתפותי ביצים היו שם, כלו' ענין שבירת ביצים ואכילתן לבל ישמשו קרבן לע"ז. ועי' לכל הדרשות האלה גם בבבלי ב"ב קט: ובפרוש הרשב"ם שם . ובמד"ר הספור מקֻצר, וענין עשר הביצים השמט. ג) כל הצרוף "פתפותי בצים היו שם (או: יש כאן)" בא בהקבלה אל בטויים כגון: ויהי אחרי הדברים האלה, אחר הירהורי דברים שהיו שם, מי מהרהר, אברהם הרהר וכו' (מד"ר בראש' נז), הרהורי דברים היה שם, מי הרהר, יוסף הרהר וכו' (שם שם פז), פקפוקי דברים היה שם, א"ל כד תיפוק פקפקתך יהו אומרים עליך וכו' (ירוש' סנה' ב ג, עי' לעיל ערך א. פִּקְפּוּק).
התרג' הסורי למשלי כד כח (והפתית בשפתיך) כותב: ולא תפתפתיוהי בספותך (בתרג' שלנו, הקרוב לסורי: תשרגג, מלשון פתוי), וקשה הלשון.
הפעל פִּתְפֵּת נמצא בתו"מ רק בארמ' ובמקום מסֻפק: הבריכה בסלע, הדא דתימא בהדין צלמא, ברם בהדין רכיכה מתפתפת הוא (ירוש' כלא' ז א). אך גרסת הר"ש: מתפתחת.]
2 מילים אלה שבסוגרים אינן בירוש' שבדפוסים והושלמו ע"פ ההבאה מירוש' בר"ח, סנה' פט: , וכן במד"ר המובא כאן אח"כ.]