*, — א) פ"י, פָּקַר עצמו, כמו הִפְקִיר עצמו: וזכרת את אמתך, מלמד שפקרה עצמה וכיון שפקרה עצמה פגמה הכתוב ירוש' סנה' ב ג. — °ופקר אדם דבר, פָּקְרָה היד כסף וזהב, הפקירה, פזרה בנדיבות, ואמר המשורר: והוא נותן בלא שאלו וגם לבזור יד פקרה זהב אלף במשקלו בעיניהו כמו גרה שו"ת הגאו', גניזת מצרים, גינצברג ב, 178. — ב) פ"ע, פָּקְרוּ המינים1 וכדו', הפקירו עצמם מן התורה וממצוותיה, זלזלו וכפרו בתורה, או באו בטענות של כפירה: כל מקום שפקרו2 המינין תשובתן בצידן ר' שמלאי, ירוש' ברכ' ט א3. לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המערערים שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה ר"ש בן אלעזר, מגי' כא:. — ובסהמ"א: ונכון הדבר לפותרו עוד על דוד עצמו לתשובת המינים שפקרו במקור נדפס 'המאנים יפקרו' בו שאחר שלקח את בת שבע אמר מזמור זה רש"י, תהל' כא ב. הואיל ופקרו העם בדבר צריכין לחזק ולענוש כפי מה שיראה להם רמב"ם, סנה' כו ו. כבר נתיסד דעת הפילוסופים האמתיים על שסבת המציאות כלו  והתחלתו הראשונה ית' וית' הוא אחד וכו' וזה אחר שגששו כעורים אלפי שנים וטעה מהם מי שטעה ופקר מי שפקר אמו"ר לראב"ד ב ד ג, עמ' 62. על דבר פלוני שגדפוהו בפוקר באיסור יי"ן מפני שביקש ממנו אותו בעל מלחמה שישתה יי"ן עמו או יקטע אזנו שו"ת חות יאיר קפג. פוקרים4 על מעשה הכרובים, והלא הם צלמים יוסף המקנא, בס' ברכת אברהם לכב' ברלינר, 83. פוקרים איך תאמרו שהתורה נדרשת כמשמעות המקרא שם 84. שמעתי כי אפיקורוס פקר ואמר, כתי' אשה כי תזריע, מי היתה אותה אשה שהזריעה שם שם. עוד פוקרים לומר, היאך עשה משה נחש הנחשת והלא היא דמות הצלם שם 85. הנה עתה כט לפרט לאלף הששי בא משומד אחד ממונפיילר מגלה רזי תורה ופוקר על ההגדות של תלמידנו ויכוחים, כ"י בביה"ס ויטוריו עמנואילו. והחוקרים קדמונים שהיו פוקרים מאשר לבם בקרבם וכו' כמה יגיעו' נתייגעו לקרב מעשה עולם אל הטבע שנאת הדת והאמונה כסא' לבית דוד א א, ה:. — ואמר הפיטן: פקרנו באמון כבן הפכן וסרבן שלמה, אמרנו נגזרנו, סליח' ד עשי"ת. — ובינ' פָעוּ', °פָּקוּר, כמו מֻפְקָר, ואמר המשורר: אזי בם נעקר עקר תבונה ויבשו האשלים והשתולות והיו האסורות כפקורות והיו הכשרות כפסולות רשב"ג, קטעים מהגני', JQR July 1913, עמ' 73. — ועי' ערך פּוֹקֵר.

— הִפע', *הִפְקִיר, preisgeben, herrenlos erklären; abandonner; to abandon: בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם משרבו עוברי עבירה היו עוקרין ומשליכין על הדרכים. התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה ר' יהודה, שקל' א ב המפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו תוספת' מעש"ר ג יא. בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין ומפקירין את הכלאים שם שקל' א ג. כרם רבעי היה לו לר"א במזרח לוד בצד כפר טבי ובקש להפקירו לעניים ביצה ה:. כל הנודר אין דעתו על מה שהפקיר נדר' מג:. המפקיר את שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו שם שם. — ובהשאלה, הפקיר עצמו או אחרים לזנות: לפי שבנותן של גוים משמרות עצמן ממקום ערותן ומפקירות עצמן ממקום אחר ריש לקיש, מד"ר בראש' ס. הפקיר (עשָו) עצמו כשדה, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון כל העולמים לא דיינו שנשתעבדנו לע' אומות אלא אף לזו שנבעלת כנשים ר' חייא, שם שם סג להודיעך שנאתן של מדינים עד היכן היתה שבת מלך הפקירו לקלון וכו' צור גדול שבכלם והיה מלך והפקיר בתו. מי לא היה מפקיר, ולפי שבזה את עצמו והפקיר בתו בקלון גרעו הכתוב וכתבו שלישי תנחו' פנחס ב. — °וְהִפְקִיר עצמו למיתה, התחיב בנפשו: כיון שהחזיקו במחלוקת הפקירו עצמם למיתה רש"י, במד' יו ז. — °הִפְקִיר בפלוני, נהג בו מנהג הפקר, זלזל בו: מי שנתחייב נידוי מפני שהפקיר בבית דין ורצו בית דין למחול על כבודן ולא נדוהו הרשות בידן, והוא שלא יהיה בדבר הפסד בכבוד הבורא כגון שהיו העם מבעטין בדברי תורה ובדיינים רמב"ם, סנה' כו ו. 

— הָפע'. *הָפְקַר, הופקר, בינ' מופקר, — דבר שהפקירו אותו: אינו הפקר עד שיופקר5 אף לעשירים בשמיטה בית הלל, פאה ו א. המפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו, אם אמר הרי שדי מופקרת יום אחד שבת אחת חודש אחד שנה אחת שבוע אחת עד שלא זכה בינו לבין אחר יכול לחזור בו וכו' תוספת' מעש"ר ג יא. מפני מה הכל קופצין לישא את הגיורת ואין הכל קופצין לישא את המשוחררת, מפני שהגיורת היא היתה בחזקת המשתמרת והשפחה המשוחררת היא היתה בכלל המופקרת תוספת' הורי' ב יא. אוכלין על המופקר ואין אוכלין על השמור ירוש' פסח' ד ב. כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל, תורה ניתנה לו במתנה רבא, נדר' נה.. מה מדבר מופקר לכל, אף ביתו של יואב מופקר לכל רב יהודה בשם רב, סנה' מט.. שהלך בשעת בכור כל מיני איפוריא ולא הביא אלא דבר שהוא מן המופקר, להודיעך שהיו שמורים מגזל הארץ מד"ר בראש' עב. ולמה נתנה התורה במדבר, לומר מה המדבר מופקר לכל בני אדם, אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד תנחו' ויקה' ח. — ובסהמ"א: לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהן רש"י, בראש' ט ה. שאף זו (הנשאת לעבד) מופקרת לבעילת זנות היא הוא, דבר' כג יח. והלשון שער המצפון ואם הלשון יהיה מופקר ולא ייטיב לשמור מה שיש במצפונים יהיה שער האוצר פתוח ר"י א"ת, חו"ה, הפרישות ה. ואלה הדברים לא הניחה אותם התורה מופקרים אבל כלם תחת מסורת הוא, כוזרי ב נ. ואל תטעון כמה שיקרה למעטים ובעתות מעוטות ובדרך המקרה מאבוד המשתדל והנצל המופקר הפתי שם ה כ.

—הִתפ', °הִתְפַּקֵּר, — היה לפוקר: גנבי דבבל שפגעו ברב מנשי נתפקרו לחרף אדם גדול רש"י, ע"ז כו. ואני לכבוד רבינו שמתי אל לבי זה ימים רבים לחקור על כל המקומות שאפשר להתפקר לטעון עליו שקר וקבצתי כל הנפזרים והסירותי כל הספיקות הנופלים עליהן מכתב על ספרי הרמב"ם, חמדה גנוזה, כ. הנה אי אפשר שלא יכחיש בעצם המאמר דעות המתפקרים המכחישים היות דבר ומנהיג לעולם בכלל ר"י עראמה, חזות קשה שער א. שהמתפקרים באמונה יחשבו שאין להשגחה האלהית עסק באלה הענינים הוא, יד אבשלום על משלי כג, ד"ה כלל רביעי. שהיה ירא כי הייסורין העצומים ההם בהתמדתם יתפקר עדי אובד אלשיך לאיוב יא י. והנה הבא להתפקר כטורנוס רופוס מענין זה ילמוד לומר וכו' שם כד ה. — ואמר המשורר: אבי כלך מדברותיך חדל פן ישמעו זרים ויתפקרו על דעתך כי הנפשות יאבדו לא ידעון שדון ולא ישערו ר' משלם בר' שלמה, יהגו מזמותי, שירים מקובצים בס' דברי חכמים, עו. 

— נִפע', °נִפְקַר, אמונה נִפְקֶרֶת, אמונה של פוקרים: והקשה להם כח קושיות מלבו בדויות וכו' עליהן בנה־אמונתו הנפקרת צרעת ממארת ספר מריבת קדש נגד ש"צ, יח