קל לא נהוג.
— הִפע'. יַפְרִיא — הִפְרִיא, עשה פרי: כי הוא בין אחים יַפְרִיא1, יבוא קדים רוח יי' ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה (הוש' יג יה). — ובסהמ"א: אמנם הי' דבריו מפי הגבורה בלשון מפריא2 ובמלות נושאות פנימי וחיצון (ר' הלל מוירונה, תגמולי הנפש ב, ציון ג.). מי הוא זה ואיזה הוא אשר במרום השכל ימריא ובין אחי התבונה יפריא (עמנו', מחב' יב, 90). — ואמר הפיטן: האדמה חציר הפריא ועוף במרום המריא ועץ עשה פרי ועשב לעבדת האדם (רשב"ג, מי כמוך שכן, שעה"ש 48). יה בשלישי הטריח ברי, הדשיא דשאים והפריא עץ פרי עשה פרי (ר"י טוב עלם, אאמיר מסתתר, יוצ' שבת הגדול).
1 [רֹב המפרשים מבארים כמו יַפְרֶה מן פרה יעשה פרי כדגמת החליא מן חלה, ולפי זה מבאר רש"י אף את לשון ת"י (ועובדין מקלקלין אסגיאו) כלשון פורה ראש ולענה. אך הוא מוסיף: ואני אומר אחים לשון ותרעינה באחו וכו', יפריא, מפריח וצומח באחו בין אחים בין הגדל בפלגי מים אשר תמיד יפריא וכו', ע"כ. וריב"ג , ספר השרשים, ערך פרא: ואפשר להיות מהענין הזה (מן השם פֶּרֶא) כי הוא בין אחים יפריא כלומר שידמה למין הזה. ואולם השבעים והוולג' תרגמו כלשון הבחנה או חלוקה בין אחים (dividet ,διαστελεῖ). ולפי זה גם הפרוש השני המובא ברש"י, וז"ל: כי הוא בין אחים יפריא ירבעם הוא בן שהפריא אחוותו של ישראל על ידו נחלקו לשתי ממלכות, יפריא לשון פרא אדם, ע"כ.]
2 [אולי צ"ל מרפא?]