* 1, ממנו *הֶפְקֵר, °הֶפְקֵרוּת, *פּוֹקֵר, °פִּקּוּר, *פֶּקֶר.
1 [ שרש פקר זה, שנוצר בעבר' ובארמ' שבתו"מ, לא נולד ממקור אחד, אלא נתאחדו בו כמה יסודות שלה כלם הם עברים-שמיים באמת. הראשון הוא השם הֶפְקֵר, או כצורתו הנוהגת במקורות מא"י הֶבְקֵר, שעקר משמעותו: מקום מרעה בקר, מדבר, שאינו רשות בעלים, ואך מן השם הֶבְקֵר-הֶפְקֵר נגזר פעל בהִפע', הִבְקִיר, הִפְקִיר, עשה לְהֶפְקֵר. ושמוש בנינים אחרים של פעל זה מאֻחר הוא, וכן אין פקר או בקר במשמ' מקבילה בלשונות האחיות. מעין משמ' זו של הפקר והפקרות רוחנית מצאו העברים גם בשם הפילוסוף היוני אפיקורוס (עי' ערך זה) שהפך לשם לכופר ומין בכלל, ועל קשר זה מעיר אף (רש"י, סנה' צט:, ד"ה מגלה פנים): דאפיקורוס היינו דאית ביה אפקירותא בעלמא, ע"כ. וכך נוספו לפעל צורות במשמ' הפך לכופר, הפקיר דרכיו ממוסר ודת, וקשה להבחין בהוראה המדֻיקת בכל מקום. קרובה למשמ' השניה של פקר היא הוראת הפעל פקר בסור': השתגע, ונראה שאין כאן בסור' אלא אותה התפתחות ע"פ השם אפיקורוס; השוה את ההערה לערך ב. פרס. אבל במקצת מקומות קדומים בא פקר ממש במשמ' טען וערער כמו שהעיר אף המחבר בהערה למקום אחר. והנה משמ' זו, טען כנגד, ערער על טענה, היא משמ' הפעל פּקר בכמה צורות באשור', ואפשר שכאן מקור שלישי לשמוש השרש פקר בתו"מ.]