*, פְּקָק1, ש"ז, — א) דבר המשמש סתימה בכלי חלול או בנקב, Stöpsel, Propf; Bouchon; stop, plug: פקק החלון ר' אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו (שבת יז ז). מכסין (לגין) ולא פוקקין, אם היה פקק חוצץ הרי זה מותר (תוספת' תרומ' ז טז). נוטל פקק איספקלריא שיערו מלא האגרוף (שם אהיל' יד א). תרין אמורין, חד אמ' כדי שינטל בפיקקו וחרנה אמ' כדי שלא יכנס לתוכו ראש הכרכר (ירוש' תרומ' ח ה). לגין בתיקו מותר, מכוס' ואינו פקוק אסור, פקוק ואינו מכוסה אם היה פקקו חוץ מותר (שם שם). ויגש יעקב ויגל את האבן, אמר ר' יוחנן כזה שהוא מעביר פקק מעל פי צלוחית (מד"ר בראש' ע). למה היה יוסף דומה, לצלוחית שהיה עליה פקק ולא היה ריחה ניכר (מדרש שה"ש גרינהוט א ג). — ובסהמ"א: מסוכריא דנזיתא, פקק של צמיד חבית (רגמ"ה, בכורו' כה.). — ואמר המשורר: אסרו להתחתן לשאת וגם ליתן עם כל בני איתן מלכך ושריך, מאמר אשר נחקק צורף ונזדקק עובר כמו הפקק מעל צלוחיך (פנחס לואנש, ציון עליך אהמי, החלוץ מחברת ט, מחלקה שניה, 45). עברתי על ביתו תחת האלון ואראהו מבעד לפקק החלון יושב ומונה כספו אל אור הירח (כל שירי יל"ג ו, 114). — °ובהשאלה, פלש את פִּקְקֵי התורה, פתר את הדברים הסתומים שבה, ואמר הפיטן: לכי לחוקקיך בעליל מזוקקיך קובעי עתותם לפרש פקקיך (שמעון בר יצחק, תורה הקדושה, סליח' צו"ג). — ב) וכעין קשר מסביב הגזע או הענף: וקוטמין נטיעה בכ"מ חוץ מגרופיות של זית פי' ר' תנחום ור' ברייס משום זקן אחד בזית כביצה, בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה ושאר כל האילנות מן איבו של אילן ולא מן חודו של אילן וכו' (ב"ק פא.). הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביהו מן הקרקע טפח וקוצץ, בסדן השקמה שני טפחים, בבתולת השקמה ג' טפחים, בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה (תענ' כה:). — ובסהמ"א: פירוש אחר גרפית מדה היא כגון פקק הקנים והגפנים (ערוך ערך גרפית).