1, פירור, ש"ז, — א) שה"פ מן פָּרַר, פעולת המפרר והמשבר, Zerbröckeln;émiettenent; crumbling: חמץ דלשאר נהרות קאזיל בעי פירור (פסח' כח.). — ב) *מ"ר פֵּרוּרִים, פירורין, פתים פתים קטנות שהפת מתפררת בהן, Brösel, (Brot)krummen; miette; crumb (of bread): מעבירין מעל השלחן פירורין פחות מכזית ושער של אפונין ושער עדשין מפני שהוא מאכל בהמה (שבת כא ג). אם היה שמש תלמיד חכם מלקט פרורין שיש בהן כזית (בית הלל, תוספת' ברכ' ו ד). שחק את הפת ועשאו פירורין, גרוגרות ועשאן דבילה מעשר מאחד על הכל (שם דמאי ה ח). המערה מכלי לכלי ונמצא שרץ וכו' נמצא על גבי פרורין ונגע בכביצה ונמצא טמא (שם טהר' יא ג). פירורין שאין בהם כזית מותר לאבדן (ר' יוחנן. ברכ' נב:). פתות יכול לשנים תלמוד לומר פתים, אי פתים יכול יעשנה פירורין תלמוד לומד אותה, אותה לפתיתים ולא פתיתה לפתיתים (ת"ר, מנח' עה:). ולא ילקט אדם פירורין אפילו על גבי השולחן מפני שהוא ממחה דעת הבריות (דא"ר ט). — ובהשאלה על פרור הים: עשרה נסים נעשו לישראל על הים, נבקע הים וכו' נעשה פרורין שנאמר אתה פוררת בעזך ים (מכי' בשלח ד). ונעשו המים פרורים (תנחו' בשלח י). — ג) במשמ' מאכל העשוי מפרורים2, דַּיְסָה Schmarrn, Brei; bouillie, pureé; pap, pudding: פיתא ופירור אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר אבל במקום שאין עושין את הפירור לא בדא (רב, ירוש' ברכ' ו ז).