* 1, פ"י, — א) פָּרַט ברמון, פָּרַט את גרגירי הרמון, פֵּרֵד אותם, absondern, trannen; séparer, détacher; to separate, to detach: האומר לחבירו הילך איסר זה בעשר תאנים שאבור לי בורר ואוכל, באשכול שאבור לי מגרגר ואוכל, ברמון שאבור לי פורט ואוכל (מעשר' ב ו). גפן שהיא נטועה בחצר נוטל את כל האשכול וכן ברמון וכן באבטיח דברי רבי טרפון, ר' עקיבא אומר מגרגר באשכול ופורט ברמון וסופת באבטיח (שם ג ט). — פָּרַט את פיו2, הפריד והרחיב את פיו לדבר: הפורטים על פי הנבל, שהיו פורטים פיהם בדברי נכלות (מד"ר ויקר' ה). זה מורט וזה שורט וזה פורט ושן חורק (שמואל, שננו לשונם, אהבה לפרשת וירא). — °פָּרַט שפתותיו, סדק ובקע אותן3: היו מונחין שעורים אחרי הכותל והכניס (הבכור) ראשו ופרט שפתותיו (הלכות פסוקות לתלמיד יהודאי גאון, 10). — ב) פָּרַט מעות, החליף מטבע גדולה במטבעות קטנות, כאלו פרט והפריד בה חלקים קטנים, in Kleingeld umwechseln; changer en (petite) monnaie; to change (for small coins): מוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע וכו' ופורט לו מעות אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלים (שביע' ה ח). אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין (ב"ק י יא). הפורט סלע ממעות מעשר שני בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל ואמרים בשקל כסף ובשקל מעות (עדי' א ט). פסקה להכניס לו זהב הרי זהב ככלים ודינרי זהב הרי הן ככספים, אמ' רבן שמעון בן גמליאל כן הדבר מקום שנהגו שלא לפרוט דינרי זהב אלא מונחים כמות שהן ודינרי זהב הרי הן ככלים (תוספת' כתוב' ו ה). גבאי צדקה פרטין לאחרים ואין פורטין לעצמן (שם ב"מ ג ט). אין אדם אומר לחברו פרוט לי סלע זו אלא ערוף לי סלע זו (ספרי דבר' שו). משל לאדם שהלך לקיסרי וצריך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה נוטלם פרט מייגעים אותו ואין יודע מה לעשות אבל אם מצרפם ועושה אותו סלעים פורט ומוציא בכל מקום שירצה (שם שם). טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות (ר' אבהו, מד"ר בראש' טז). לשלחני שאמר לתלמידו אם יבואו לך סלעים לפרוט פרוט ואם תבוא מרגלית תביאה אלי (שם במד' כא). ד"א יערף כמטר לקחי וכו' כאדם שהוא אומר לחבירו ערוף לי את הסלע הזה ואין עריפה אלא פרוט לי כך תהא כונס דברי תורה כללים ופורט ומוציא כטפים הללו של מטר (מדרש תנאים, הופמן, דבר' לב ב). — ובינ' פּוֹרֵט, מ"ר פּוֹרְטִים, פורטין, מי שדרכו לפרוט כסף, שלחני: הגבאין והחרמין והפורטין והמוכסין עליהם הכתוב אומר הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וכו' (דא"ר ב). — ג) במשא ומתן התלמודי, פָּרַט הכתוב, פֵּרֵשׁ וכתב בפרוטרוט einzeln anführen; détailler; to specify, detail: על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, אם מתקימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה, אלא להקיש שלשה לשנים (מכות א ז). משמע שניהם כאחת ומשמע אחד ואחר בפני עצמו עד שיפורט לך הכתוב (רבי יונתן, מכי' משפטים, מסכתא דנזיקין ה). הואיל ונאמרו צוואות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינה אלא מיד בשעת מעשה ולדורות, אף פורטני בכל הצוואות שבתורה שלא יהיו אלא מיד בשעת מעשה ולדורות (רבי ישמעאל, ספרי במד' א). הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינו אלה באלה ובשבועה, אף פורטני בכל השבועות שבתורה שלא יהיו אלא באלה ובשבועה (שם שם יד). הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמי', אף פורטני בכל דברות שבתורה שיהיו נשיאים קודמי' (שם שם עג). יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, פורט בתחלה וכולל בסוף וזו כוללה בתחלה וכוללה בסוף ופורט באמצעו (שם שם קיח). לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט (ירוש' שבוע' ג ד). כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד (סוטה לא:). מאחר שפרטן אחד אחד חזר וכללן, זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים (מדרש שה"ש, גרינהוט, א י). — ובסהמ"א: זה כלל שצריך לפרוט אותו אבל אמת הוא (ר"י א"ת, כוזרי א לב). — בינ' פָעוּ', °פָּרוּט,  מ"ר נק' פְּרוּטוֹת, ואמר הפיטן: החשופות אטורות, הפרוטות אצורות, הכלולות עצורות, הקלות חמורות וכו' (ר"א קליר, אין לשוחח, סלוק פרה). — ועי' פְּרוּטָה, פְּרוֹטְרוֹט. —  ד) ופָרַט את מעשיו, פרש ומנה את מעשיו כשלחני הפורט מעות: תני צריך (המתודה) לפרוט את מעשיו, דברי ר' יהודה בן בתירה, ר' עקיבה אומר אינו צריך לפרוט את מעשיו (ירוש' יומא ח ט). אית תניי תני צריך לפרוט את הנדר, אית תניי תני אינו צריך לפרוט את הנדר (שם נדר' ה ד). מעשה באשה אחת שבאת אצל ר' אליעזר להתגייר אמרה לו ר' קרבני אמר לה פרטי את מעשיך וכו' (מד"ר קהל' סדרא א, כל הדברים). — ובסהמ"א: ואם נבוא לפרוט, עשות ספרים הרבה, ועוד שצריכין עיון וכו' (תשו' הגאו' הרכבי תכה, 221). ויש מי שאומר שאם למעלה היה פורט והולך ולמטה כתוב סכום הכל כך וכך ופיחת או הוסיף בזה אנו אומרים ודאי טעה (שו"ע חו"מ מב ה). — ואמר הפיטן: ולבי יתעורר להשיב ולברר דבר המשתרר עלי כל הפותרים, וזה הוא בן לבראט אשר בשוא ירט וחשב כי פרט וכלל באמרים (תלמידי מנחם, לגבור בתעודה, תשו' תלמידי מנחם, 7). 

— נִפע', *נִפְרַט, — א) נפרט הגרגר מן האשכול, נפרד ונתפזר: ופרט כרמך, אין פרט אלא מחמת הבציר מיכן אמרו היה בוצר עקץ את האשכולות הוסבך בעלים ונפל בארץ ונפרט ה"ז שלבעה"ב (ספרא ויס, קדוש' פרק ג). דברי ר' יודן נכללין בקרבן אחד ונפרטין בג' קרבנות וכו' נפרטין לג' קרבנות פרוטה שליש פרוט' חיטין שליש שעורין פרוט' שליש כוסמין וכו' (ירוש' שבוע' ה ה). — ובסהמ"א: אי זהו פרט, זה גרגר אחד או שני גרגרים הנפרטים מן האשכול בשעת הבצירה (רמב"ם, מתנות עניים ד טו). ואם תהיה השעורה הטובה ביותר לא תפרט ר"ל בהיותו בצורת ירוק, אך כשישיג בצורת פיסתק"י או בצורת זהב ויותר תפרט בצורת זהב משתפרט בצורת פיסתק"י (ר"א הקראי, גן עדן, הבדל שנה משנה ו, יח:). ונראה כי העומר מן היבש אע"פ שבנגב יהודה יקצרוהו רטוב בעבור שהחום מתגבר לשם פן יפרט הגרגיר (שם שם י, כ:). ולסבת זה תשאר (הנפש) אחר הפסד הגוף נפרטת לפי מציאותה ונבדלת מנפש אחרת (ר' שלמה הקטן, חמדה גנוזה, ג.). — ב) נתבאר ונתפרש: אלו נפרט שמה של ע"ז לא ספקו להם כל עורות שבעולם (רבי יצחק, ספרי דבר' מג). כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו (שם שם שז). כל המתפלל לאחר הצבור מעשיו נפרטין (מד"ר איכה, אלפא ביתא תליתאה, גדר בעדי). — ובסהמ"א: ואמנם בענין המלקות יש חילוק בהם שכל הנפרטים בלאו אחד אין לוקין עליהם אלא מלקות אחד (רא"ה, חנוך, מצוה ז). 

— פֻע', *פֹּרַט, בינ' מְפֹרָט, — מְפֹרָד, נגוד למחֻבר: טלית שהתחיל בה לקרעה עד שלא נקרע רובה הנוגע אפילו במפורט מכאן ומכאן אינו חיבור, משנקרע רובה הנוגע אפילו במחובר חיבור (תוספת' כלים ב"ב ה י). —  ואמר הפיטן: גומלת טוב שעלת בגורל צדיק פורטו יחסיה להחקקה  (ר' שמואל יזכה, יוצ' תולדות, שריד' מהגני', מ"צ וייס, 63). 

— הִתפ', *הִתְפָּרֵט, — נתבקע ונתפרד: מפני מה פרסות רגליהם של בני אפריקה רחבות מכל בני אדם וכו' שמקומם בין בצעי המים והן מהלכין ביום ובלילה בתוך המים פרסותיהן מתפרטות מן המים לפיכך הם רחבות מכל בני אדם (אדר"נ נוסחא ב, פרק כט). 

— פִע', °פֵרֵט, בינ' מְפָרֵט, — פֵּרֵט הצבי, השמיע קול4: שור גועה וכו' כבש חונב, זאב זורד, צבי מפרט וכו' (כסא שלמה, ביה"מ ילינק ה, 35). 

— הִפע', °הִפְרִיט, — כמו קל, פָּרַט: או נתן כלל גדול לענינים שהיו מפוזרין או הפריט כלל גדול אשר תחתיו ענינים צריכין להפריט או להוסיף (ראב"ח הנשיא, ס' העבור ב א). 

— הָפע', °הָפְרַט, עתי' יופרט, — יֻפרד: שכלים יתנו טבע כללי כפי טבעם ויופרט מחמרים (בתי הנפש והלחשים, בנבואה, כ"י פריז).