פְּרָטִי

°, פרטיי, ת"ז, נק' פְּרָטִית, מ"ר פְּרָטִיּים, פְּרָטיּוֹת, — הַשַּׁיָךְ לפרט ולא לכלל, מיֻחד בנגוד אל כְּלָלִי, speziell, individuell; special, individuel; special, individual: חשבונות הללו פעמים הם מכוונים זה כנגד זה ולא דקדק המקרא בחשבונות כל כך אבל הכלל שוה וכו' ועל זה הכלל סמך כותב הספר ולא דקדק בחשבון הפרטיות כל כך (רש"י, נחמ' ז ז). אם שיהיה השם בלתי יודע דבר מאלו הענינים האישיים ר"ל הפרטיים ובלתי משיג אותם וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ ג טז). שהידיעה בחדושים והם הפרטיים בלא ספק תחייב לו קצת שנוי מפני שהוא התחדשות ידיעה אחר ידיעה (שם שם). שאין בכל המציאות דבר במקרה כלל לא כללי ולא פרטי (שם שם יז, הדעת הג'). איש שם משותף וכו' והוא איש במקום פרטי או אחד (הוא, פי' המלים הזרות). ולפעמים תהיה הגזרה החייבת מחייבת הנשוא למקצת הנושא וכו' זו נקרא אותה מחייבת פרטית1 (אחיטוב הרופא, מלות ההגיון). ואולם הכללי הוא מצטרף לפרטי במה שהוא כללי וכו' ולזה יחייב שלא ימצא הכללי מה שלא ימצא הפרטי (רלב"ג, מלחמ' השם א ט). ומצאנו שהתנועות שתים לפי דעת חכמי התכונה הראשונים, האחת ממזרח למערב והיא התנועה הכללית לגלגל העליון וכו' והאחרת ממערב למזרח והיא התנועה הפרטית לכל גלגל וגלגל זולתי הגלגל העליון (ר"א הקראי, ג"ע קדוה"ח א, ג.). שהשכל יביט בענינים עצמיים וכלליים בלתי חלקיים וההרגש בדברים חמריים פרטיים ומקריים (לקו"ק, נספח', 50). וההשערה הזאת אין ספק שאינה מסורה לכל אדם ונמצא אותו אומר במקומות רבים מספר המדות שהפעולות הפרטיות ראוי שישוערו והוא לא ביאר ההשערה בהם (ר"י אלבו, עקרים א ח). מציאות השכר והעונש הפרטי וההשגחה בפרטים המתחדשים (שם שם יא). שאין ראוי למנות בשורש ולא בעקר שום מצוה פרטית ממצות התורה (שם שם יד). באמרנו שהמניע הראשון יניע תנועה יומיית לא נרצה בזה שלא יניע שאר התנועות הפרטיות כי להיותו המניע הכולל הנה יוכללו בו כל הגרמי' שמימיי' (ר"י מפיסא, מנחת קנאות, 31). ומה שנראה לי בזה וכו' שהלשון העברית אשר בידינו היום הוא הלשון שדברו בה ההורים הראשונים מפאת שמות הפרטיי' העצמיים האישיים שהם נגזרים מהפעלות ומהשמות הכוללים לפי שהשמות העצמים הראשוני' שהם שמות פרטיים אשר לאיש ואיש מבני אדם אינם מועתקים מלשון אל לשון וכו' (ר"י אברבנאל עה"ת, בראש', לזאת יקרא אשה). שהיא (התורה) ספרה הענינים הנכריים וזכרה שמות האנשים הפרטיים מהאומות (שם שם). ולכן ראוי שתקרא אשה כלומר פרטית ומיוחדת כיון שהית' חלק מאיש פרטי רמוז ואבר מאבריו (שם שם). והדרך הראוי להתפלל אל הש"י הוא לבקש רצונו בדברים כלליים לא בדברים מוגבלים פרטיים (רפאל נורצי, מרפא לנפש, לא.). שעל כל בעל תורת משה הוא להאמין ביאת הגואל מדברי הנביאים מנבואות פרטיות המורות על ביאתו (שם לט:)2.



1 [בתרג' ר"מ א"ת: מחייב חלקיי.]

2 [היום משמש ת"ז פְּרָטִי לא רק בנגוד אל כְּלָלִי אלא במיֻחד בנגוד אל רִשְׁמִי, ממשלתי צבורי, במשמ' privat(e), ואולי יש בזה גם מהשפעת המלה הזרה הדומה בצלצולה למלה העברית.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים