*, ש"נ, — א) חתיכה נפרדת מאשכול או מגוש, יחידה אחת1, Stück, Einzelding; morceau, pièce; piece — פרידה של ענב או של רמון: אכל פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רימון טעון ברכה לפניה ולאחריה (ר' יוחנן, ירוש' ברכ' ו א). רימון שניקרה בו אפי' פרידה אחת כולה חיבור למעשר (שם מעשר' א ב) . — ושל תלתן: התלתן משתצמח וכו' אלא ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת (שם שם א ג). — ושל גלעינים: חותל שהוא מלא גלעינים אם מכונסות ברובן אם מפוזרות ברוב כל פרידה ופרידה (ר' בא בשם ר' חייא בר אשי, שם שבת א, בסוף). — ופרידת עפר ופרידת רקב, חתיכה של עפר או בשר רקוב: מלא תרוד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא טמא ור"ש מטהר מ"ט דר"ש וכו' א"א שלא ירבו שתי פרידות עפר על פרידה  אחת של רקב וחסיר ליה (נדה כז.). — °ופרידה של הַמָּן: שהמן יורד בכל יום פרידה2 אחת ובערב שבת הי' יורד שתי פרידות (ר' יצחק, והזהיר, שמות ט, בשלח). — ב) °שה"פ מן א. פָּּרַד, מעשה האדם הנפרד מחברו, Abschied, Scheiden; départ; departure: עצרת הוא, עצרתי אתכם אצלי, כמלך שזמן את בניו לסעודה לכך וכך ימים כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר בני בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם (רש"י, ויקר' כג לו). אבל כי לא אזמון לא פקע חובת זימון מהן אף לפני פרידתם (הוא, ברכ' נ:, ד"ה מטה). וכן אם תרצי שתקל בעיניך פרידה מה שפרידתו קשה שימי אל לבך והשתמשי בבינתך בשקול מה שיש בין הטובה אשר תגיע אליך בהפרדך ממנו והרעה אשר תמצא אותך בהתמידך חברתו (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ה). והשבעה עשר, השתכלותו בעת שתטה נפשו לחברת בני אדם ולהשתעשע בהם במעלות הבדידות והפרידה מבני אדם וכו' (שם, חשבון הנפש ג). אבל הבדידות והפרידה מבני אדם סיבת ההצלה מכל מה שזכרנו מן העברות (שם שם). קח מוסר אב מלב נכאב לפרידתך כים הומה (הוא, צואה, דרך טובים של אדלמן). וכאשר גזר השם בפרידה ופנית אל אשר פנית וכו' ועוררתני פרידתך לחבר המאמר הזה (ר"ש א"ת, מו"נ, פתיח' המתרגם). בטרם רגבי הנדודים בחברת הידידים דבקו ועפרות החברה למוצק הפרידה3 הוצקו וכו' (ר"י חריזי, תחכ' יו, 159). פרידת השוטה טובה מחברת הדעתן (ר"י זבארה, שעשועים ח, דודזון, 97) . ואין מכאיב כפרידת החושק (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ז). — ואמר המשורר: מחל נא לעמיתך חטא וחובה ושובה אל תהי משובה ולא תבגד ולא תבחר מרידה ואל תאהב ימותיך פרידה (רה"ג, לקוטי קדמונים, 61). ואל תנשי פרידת ידידך ותשובי ותבכי על פרידה (ר"ש הנגיד, ואל תנשי, ברודי, 102). אם הפרידה על שנינו נגזרה עמדי מעט עד אחזה פניך (ר"י הלוי, מה לך צביה, שעה"ש 92). דמו לרחקי אל מעבדתך לחצי ודחקי טוב מפרידתך (הוא, יודעי יגוני, שם 109). אם עת הפרידה קרבה אט עלי ידידי, שים נא ידך על כסלי פן ימס כבדי (הוא, יום סב הידיד, דיואן א, 186). ובליל פרידה אשר ארך ולב החלי עלו שחריו והעלו את ארכתי (יהודה בן גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 124). כי פרידתו הלבינה שערה עד לא הזקינה (ראב"ע, בעלי ריבי, כהנא א, 54) הנותן טובת היצר פרידתו וחברת הישר פרי דתו (ר"י חריזי, תחכ' לג, 275). יחשב אנוש כי תעמד חברת תבל וישכח יום פרידתה (הוא, הענק ריט, ס' היובל להרכבי, 349). וישמר מהרה בחברתם הנשָמות הנשַמות מחלי פרידתם (ר' יוסף בר' תנחום הירושלמי במכתבו לר' דויד בן אברהם בן רמב"ם, מטמוני מסתרים א, קבץ על יד ה, 18). וזרוע לי תושיע לבלתי זבוב פרידת דודים ורע שמן ששוני יבאיש (מעשה דון שם טוב, דברי חכמים, אשכנזי, מז). פרידתכם במר נפש אבכה ואקרע את סגור לבי במדי (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 18). הלך למנוחות ועזב אותנו לאנחות אהה ואוי ואבוי לנו על פרידתו מי יאכילנו מפרי דתו (מספר המוסר לר"ז אלצ'אהרי, מטמוני מסתרים, 23). — ג) °ובמשמ' מצב הדבר הנפרד: והענין השני מהאחד המקרי הוא האחד הנאמר על האיש האחד לא מתרבה ולא כולל דברים רבים בנראה ממנו אך הוא רב בעצמו מצד חבורו מחמר וצורה ועצם ומקרה והוא מקבל ההויה וההפסד והחלוק והחבור והפרידה והשנוי וכו' (ר"י א"ת, חו"ה היחוד ח). — ד) °ובמשמ' הפרדה, הבחנה Unterscheidung; distinction: אמר החבר איני רוצה לומר אלא מעלה תפריד את בעליה פרידה עצמית כהפרד הצמח מן הדומם והפרד האדם מן הבהמה אבל הפרידה ברב ומעט אין לה תכלית מפני שהיא פרידה מקרית ואינה מעלה על דרך אמת (הוא, כוזרי א לט). — ה) °ובמשמ' צורת הנפרד בדקדוק: ולא תמצא חילוק בכל המקרא באֶרֶץ זרעיה בסמיכה ולא בפרידה ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר תיבות הסמוכות כמו אֶרֶץ מצרים נמצא בהסמכו למצרים ננקד כלו בסגול כאלו הוא עומד בפני עצמו וכו' (ספר דקדוק לר"י חיוג, דוקס, 187). — ו) °ובנגוד לחרוזה שבפיוט, סגנון הדבור הפשוט שאינו בחרוזים, כמו מְפֹרָד, Prosa, prose: ואף כי לא דבר כזאת בחרוזה ולא בפרידה (תשו' תלמידי דונש, 37).