פְּרִיצוּת

° 1, ש"נ, — תכונת הַפָּרִיץ, Ausgelassenheit; moeurs effrénées; licentiousnsses: וזה האשה אם טווה וורד בשוק שהוא צמר אדום כדי להראות פניה כנגדו שנופל זהרורו על פניה הרי זה עזות מצח ופריצות (תשו' הגא' הרכבי, 124). אבל זמרי גברי וענין נשי קצת פריצות יש דקול באשה ערוה (רש"י, סוטה מח.). יתהללו קצתם בשקריהם במרמותם וקצתם בשגעונותם וקצתם וקצת ברכילותם וקצתם בעזותם ופריצותם (ר"י זבארה, שעשועים יג, דודזון, 142). — ובמש' גדוּל וצמיחה מהירים: דאיברו ביה עשבִים, דכתיב תדשא הארץ, והוא דבר שפרה ורבה מאד וממהר לגדל ולצמוח דהוא ענין פריצות אשווי"א בלע"ז (רש"י, שבת קנו.).



1 [ע"פ הארמ': פְּרִיצוּתָא. ואולי צ"ל פָּרִיצוּת מן פָּרִיץ.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים