* 1, פ"י, — פרסם פלוני דבר, הודיע אותו ברבים,  verkünden, kundmachen; proclamer, publier; to proclaim, publish:  מפרסמין את החניפים מפני חילול השם שנ' ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכ' לפניו הוא ימות, בפרסומו (תוספת' יוה"כ ה יב). דרבי היה מפרסם עצמו שני ימים בשנה, רוחץ בשבעה עשר בתמוז ונוטע נטיעות בפורים (ירוש' מגי' א א). לפיכך תלת לו התורה את כל אילו שיחזור בגללן שלא לפרסם את החטאים (שם סוטה ח ט). ואומר, שהמרו לאל במעשיהן הרעים ר' אבון בשם ר' פינחס, פירסמו עצמן כאימרא בחלוק (שם קידוש' ד א). מתניתא אמרה כן משפחת בני צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת הית שם וקרבוה בני ציון בזרוע ולא ביקשו חכמים לפרסמן, אבל חכמים מוסרין אותו לבניהן ותלמידיהם פעמיים בשבוע (ר"ש בן לקיש, שם שם). שכשמעל עכן בחרם התחיל יהושע מפייס לפני הקב"ה ואומ' רבון של עולם הודיעיני מי זה האיש, אמר לו הקב"ה איני מפרסם כל ברייה ולא עוד אלא נמצאתי אומר לשון הרע (שם סנה' ו ג). מי שמייחד ביתו לו שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר שאין לו, הקב"ה מפרסמו כשמפנה את ביתו, פרט למשאיל כליו (יומא יא:). אינה מטמאה (בהמה גסה) לא במגע ולא במשא, ומאחר דאינה מטמאה וכו' אמאי תקבר, כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה (בכורות כב.). מה כלה זו כל זמן שהיא בבית אביה מצנעת עצמה וכשהיא יוצאת מפרסמת עצמה (ד"א"ז יז). וכן עשה משה שנ' וירדו כל עבדיך אלה אלי, לא אמר עליו אלא על עבדיו וכו' ולכך לא פרסם אותו כדי לחלוק כבוד למלכות (מד"ר שמות ז). כיון שחרבה ירושלם בתשעה באב חרבה וכשמראה ליחזקאל הוא מראה לו בעשרים בחדש, למה, שלא לפרסם באי זה יום חרבה, אבל מי שהוא בא לגדל ישראל מפרסם אי זה יום אי זה מקום אי זה חדש וכו' (שם במד' א). היא (הסוטה) עשתה בסתר, המקום פירסמה בגלוי (שם שם ט). לבן טובים שנמצא גונב כלים מבית המרחץ ולא היה רוצה בעל הגניבה לפרסמו וכו' (שם שם יח). שהיו מעשיהן בסתר ופרסמתים בגלוי (מד"ר תנאים, הופמן, דבר' כד יח). — וּפִרְסֵם או פִּרְסֵם את השער, גלה אותו: אמר ירמיה אומר לכם למה אני דומה לכהן גדול שעלה גורלו להשקות מים המרים וקרבו את האשה אצלו ופרע ראשה ופרסם2את שערה וכו' (פסיק' רב', ויהי בעת שסרחה, קכט:). — ובהשאלה, פִּרְסֵם בקלון, הפקיר לקלון, לזנות: ולפי שבזה (צור) את עצמו ופירסם את בתו בקלון גרעו הכתוב וכתבו שלישי (מד"ר במד' כא). — ובסהמ"א: והם (האמה הישראלית) התחילו לפרסם עוצם אלהותו ונתנו נפשם על יחודו כאשר בא הענין באברהם אבינו ע"ה (ר"י מפיסא, מנחת קנאות, קופמן, 99). — ואמר הפיטן: וכל שרעפים וכל הרהורים נלאים לשים בו שעורים מלשערהו ומלהגבילהו ומלתארהו ומלפרסמהו (שיר היחוד ליום ה). — °הֵא הַמְפַרְסֶמֶת, הא הידיעה: ואין הה"א במלת ההיטב מלשון תמיה כי אם מלשון הודעת הדבר וגילוי והיא נקראת ה"א המודיעה והמפרסמת (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש, כט).

— פֻע', *פֻּרְסַם, בינ' מְפֻרְסָם, מפורסם, — שפִּרְסְמוּ אותו, שפִּרְסֵם את עצמו, ידוע וגלוי לכל, שהכל רואים אותו: פשתן שצבעה בחרס לא יעשה ממנה אימרה מפורסמה (ירוש' כלא' ט ב). יובל מפורסם הוא (שם שביע' ה ח). מהו בעליל, מפורסם (שם ר"ה א ה). אין ממזר חיי אלא שלשים יום אימתי בזמן שאינו מפורסם אבל אם היה מפורסם חיי הוא (רב הונא בשם רב, ירוש' קידוש' ג יד). אם גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק (רבא, ב"ק קטו.). והא חנן בישא מפורסם הוא ועשו בו תקנת השוק (שם שם). חם וכלב שמשו בתיבה לפיכך יצא חם מפוחם וכלב מפורסם3 בתשמישו (ר' חייא, מד"ר בראש' לו). צדקה שאתה מביא על העולם מפורסמת כהרים הללו (שם במד' א). — ובסהמ"א: וטעה בסברתו זאת טעות מפורסם (ראב"ח הנשיא, מגלת המגלה ג, מה:). ולפיכך צריכין למנהיג וצריך לחלוק לו כבוד ולירא ממנו ושלא לחלוק עליו וזו היא הסבה ההמונית המפורסמת אפי' בהנהגת קצת בעלי חיים (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, קרח, קמג.). מי שרוצין ליישר אותו בדבר האלהים וכו' צריך לברר אצלו דברים מפורסמים שאין מדחה להם (ר"י א"ת, כוזרי א ו). הלא זה (הנסים שנעשו לישראל) דבר ידוע ומפורסם ואין בכל זה צד סברא שהיה בתחבולה ולא בדמיון (שם שם ט). ולא היתה החכמה ביון אלא מעת שגברו ונעתקה החכמה אליהם מפרס ואל פרס מכשדים וקמו בהם הפילוסופים המפורסמים בימים ההם (שם שם סג). כי הצורה המפורסמת אצל ההמון אשר היא תמונת הדבר ותארו שמה המיוחד בה בלשון עברי תאר (ר"ש א"ת, מו"נ א א). — ואמר הפיטן: יחיד ערץ יסד ארץ ברב חכמה ותושיה ענותו וגדלתו מפרסמת וגלויה (יחיד ערץ, אפן שבת ב אחה"פ). — °וכשם עצם, במשמ' דעה מסכמת שאינה צריכה להוכחות: ואולם המפורסמות עלי אדמות הם מעלה שניה בבחינה (מנחם קראי, בזמן רסע"ג, לקו"ק נספח' 51). ואילו היה הפילוסוף באומה שינחל מקובלות ומפורסמות שאינו יכול לדחות אותם וכו' (ר"י א"ת, כוזרי א סה). המין השני הם המפורסמות והם העצות הגלויות שנתפשטו בכל האומות או ברובם (רח חן ו). אמנם המגונה והנאה הוא במפורסמות לא במושכלות (ר"ש א"ת, מו"נ א ב). המפורסמות אין צריכין ראיה (מובא ע"י דוקס, אוצר נחמד ב, 113; צונץ, Gesam., Schr. III, עמ' 261). המפורסמות הם הדעות שנתפשטו ברוב העולם (ר"א הקראי, עץ חיים פ, 104). יש להשיב כי הדברים הנודעים יודעו בשלש בחינות ואלו הם המושכ"ל המורג"ש והמפורס"ם, והמקובל כולל שלשתם הרי ארבע בחינות (הוא, גן עדן, קדוה"ח י, יא.). כי אפשר שישתנה המפורסם בעת מה וישוב הנאה מגונה והמגונה נאה (ר"י אלבו, עקרים א ח). מן המפורסמות שאין צריך עליהן ראיה (ר"ע מן האדומים, מאור עינים לד). — ואמר המשורר: שמשו חכמתם במפורסמות וקראו בשמותם עלי אדמות ובזו לידיעת המושכלות הנעימות (עמנו', מחב' כח 233).

— הִתפ', *הִתְפַּרְסֵם, נתפרסם, — כמו פֻע': לפי שהתפללו בצינעה ולא נענו לפיכך יצאו לחוץ ויתפרסמו (ר' יהושע בן לוי, ירוש' תענ' ב א). כל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן (רב נחמן, מד"ר בראש' ו). אין הממזר חי יתיר מל' יום אימתי בזמן שאינו מפורסם אבל אם נתפרסם4 חי הוא (רב הונא בשם רב, שם ויקר' לב). ולמה לא נתפרסמה נבואתן (של נביאי בית אל) , שלא היה צורך לדורות, אמור מעתה כל נבואה ששעתה והיתה צורך לדורות נתפרסמה וכל נבואה שהיתה שעתה ולא היתה בה צורך לדורות לא נתפרסמה אבל לעתיד לבא הקב"ה מביאן ומפרסם נבואתן (שם שה"ש, נפת תטופנה). — ובסהמ"א: הסימנים שבהם תתברר הכניעה מן הנכנע וכו' כשיתפרסם ענינו אצל בני אדם בטובה או ברעה (ר"י א"ת, חו"ה, הכניעה ז). אני רואה אותך מגנה הפילוסופים ומיחס אליהם הפך מה שנתפרסמו בו (הוא, כוזרי ד יח). מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה מורידין אותו ולא מעלין והרי הוא כשאר כל האפיקורסין (רמב"ם, ממרים ג ב). כי יש משפטים התפרסמו אצל אומה אחת ולא התפרסמו אצל אומה אחרת (ר"י א"ת, מלות ההגיון ח). ובסבת התפרסם הנס הגדול הזה כל ישראל אשר נשבו לאשור או שברחו לכוש וכו' שבו לארץ ישראל (ר"י אלבו, עקרים א א)