* 1, ש"נ, —  אות לברור דבר, הוכחה הבאה להראות שכך או כך הדבר, Nachweis; preuve; proof: חרס וכו' ר' מאיר אומר, כדי לחתות בו את האור, ר' יוסי אומר, כדי לקבל בו רביעית, אמר ר' מאיר, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד, אמר לו ר' יוסי, משם ראיה , ולחשוף מים מגבא (שבת ח ז). אמר לו ר' יהושע, יום טוב יוכיח שהתירו בו משום מלאכה ואסרו בו משום שבות, אמר לו ר' אליעזר, מה זה יהושע, מה ראיה רשות למצוה (פסח' ו ב). אמרו להם ב"ה לב"ש, לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן בן החורני ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, אמרו להן ב"ש, משם ראיה, אף הם אמרו לו, אם כן היית נוהג לא קימת מצות סוכה מימיך (סוכ' ב ז). א"ר אליעזר, ככה יעשה, כל דבר שהוא מעשה מעכב, אמר לו ר' עקיבא, משם ראיה, ככה יעשה לאיש, כל דבר שהוא מעשה באיש (יבמ' יב ג). הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים וכו' הרי זו בחזקת בעולה וכו' עד שתביא ראיה לדבריה (ר' יהושע, כתוב' א ו). היא אומרת בתולה נשאתני וכו' אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים, ר' יוחנן בן ברוקה אומר אף חלוק קליות ראיה (שם ב א). היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין הללו (שם ז ח). האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה (נדר' יא יב). אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו בניה אין צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים, מתה ואלו בניה, מביא ראיה על הבנים ואינו מביא ראיה על האשה (קידוש' ד י). זה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה, המוציא מחבירו עליו הראיה (ב"ק ג יא). כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנותו עד ארבע אמות בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן (ב"ב א ד). מכר את הצמד לא מכר את הבקר וכו' ר' יהודה אומר הדמים מודיעין וכו' וחכ"א אין הדמים ראיה (שם ה א). טרקלין עשר על עשר, רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר היכל (שם ו ד). הוא אומר שכיב מרע היה והן אומרין בריא היה צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע, ד"ר מאיר, וחכ"א המוציא מחבירו עליו הראיה (שם ט ו). זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה, ד"ר מאיר, וחכ"א, אימתי בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין (סנה' ג א). כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין, אמרו לו כל ראיות שיש לך הבא מכאן עד שלשים יום, הביא בתוך שלשים יום סותר וכו' אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים, אמרו הבא ראיה ואמר אין לי ראיה ולאחר זמן מצא ראיה ומצא עדים הרי זה אינו כלום, אמר רשב"ג מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים, לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה וכו' ראה שמתחייב בדין ואמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו הרי זה אינו כלום (שם שם ח). א"ר חנינא סגן הכהנים, מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה וכו' וחכ"א לא ראינו אינו ראיה2 אלא יוצא לבית השריפה (עדי' ב ב). אמר ר"ע, שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע וכו' בתוך הסגרו מה הוא וכו' אמרו לי לא שמענו וכו' התחלתי מביא להם ראיות וכו' (נגע' ז ד). אמר ר' ישמעאל, אליעזר בן עזריה, עליך ראיה ללמד, שאתה מחמיר, שכל המחמיר עליו ראיה ללמד (ידים ד ג). והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו, אמרו לו שוטה היה ואין מביאין ראיה מן השוטים (שבת קד:). אין הנדון דומה לראייה (רבי יוסי, פסח' טו.). מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן וכו' מאי לכושל, ר"י בר' חנינא אומר לכושל שבראיה (כתוב' פד.). וכמה הכרת העובר, סומכוס אומר משום ר' מאיר שלשה חדשים, ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויהיה כמשלש חדשים וגומר, זכר לדבר, קרא כתיב וראיה גדולה היא וכו' (נדה ח:). ויבינו במקרא וכו' אלו ההכרעות והראיות (רב הונא בן לוליאני, מד"ר בראש' לו). בית שמאי אומרים וכו' לעתיד לבא מתחיל בגידים ועצמות וגומר בעור שכן כתיב במתי יחזקאל וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה וכו' אמר רבי חייא בר אבא אין פרשת יחזקאל ראיה וכו' (שם ויקר' יד). רבי מאיר אומר טוב אשר לא תדור וטוב הנודר ומשלם, ראיה לרבי מאיר שנאמר נדרו ושלמו לה' אלהיכם (שם שם לז). הואיל והבאת ראייה לדבריך הרי אתה פטור (פסיק' רב', י' הדברות תליתאה, קיט.). — ובסהמ"א: ומביא עליה אותות וראיות מחכמת השיעור וחכמת המנין (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת, הקד'). וגם אלו הטעמים המפורשים בראיות נסיות בחכמת השיעור ראויים עוד להיות בקבלה בידך (שם א לג, 18). ויאמר ר' משה הכהן זכרונו לברכה, אני אתן ראיה גמורה שלא יתכן להיות פועל בלשון הקודש פחות משלש אותיות (ראב"ע, צחות, לג.). לישב עניני התורה בלבבנו בדרכי הראיות (ר"י א"ת, חו"ה, הקד'). אך הראיה שהבורא יתברך אחד אמת וכו' מפני שכל מחובר לא תגמר הויתו אלא בהשתתף חלקיו אשר חובר מהם (שם, היחוד ט). שהם (היהודים) הטענה והראיה לכל בעל דת כי יש לבורא תורה בארץ (הוא, כוזרי א י). כי הראיות מתעים ומן הראיות יבא האדם לאפיקורסות ולדעות המופסדות, וכי מי הביא המשנים לאמר בשתי סבות קדומות אלא הראיות וכו' אך דרכי הראיות נחלקו וכו', והמדוקדק שבהם הפילוסופים, ודרכי הראיות הביאום לאמר באלהים שלא יועילנו ולא יזקינו (שם ד ג). ואתן לך ראיות מספיקות שאין הנפש המדברת צריכה לגוף (שם ה ב). בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה (מעוננים וקוסמים) אינם דברי חכמה (רמב"ם, עכו"ם יא טז). ועוד על צד עשות הראיה במפורסם אצל האומות כלם מן העולם וכו' יאמר אריסט"ו כל אנשי העולם בארו בהתמדת השמים ועמידתם וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ ב יד). ושראיותיו עליו טענות (שם שם טו). שדרכי עשות הראיה על אלו הדברים שעריהם נעולים בפנינו ואין אצלנו התחלה להם שנעשה ראיה בה (שם שם). הדרך אשר תבטל ראיות כל מי שיעשה ראיה על קדמות העולם (שם ג טז). ואמנם בעבור שהראיות על הדבר שני מינים, ראיה חזקה שאין ספק באמתתה והראיה למטה הימנה באמתות, יחדתי הראיה החזקה שאין ספק באמתתה בשם מופת והאחרת סוגה ראיה וכו' ובתחלה כתבתי במקום ראיה מופת ואח"כ תקנתים כולם (הוא, פי' המלות הזרות, ערך מופת). המשפטים אשר יודעו ולא נצטרך אל ראיה על אמתותם ד' מינים (ר"מ א"ת, מלות ההגיון ח). אמר זה החבר כי היא סברא קלה וראיה דלה וכל האומר כי יש לסליחות ראיה בתורה ואין לתפלה ראיה מן התורה אין לחטאיו כפרה (ר"י חריזי, תחכמוני כד, 225). המופתים השכליים והראיות הטבעיות (ס' היסודות לר"י הישראלי, 40). ונצללו להם הראיות והזדכו להם המופתים (או"ד, הקד', 1). ומהם לקוחות מראיות מופתיות הוראיות (ר' הלל מוירונא, תגמולי הנפש, יד:). העצם המצויר במאמרות התשע הוא הדמיון המונח לראיה על הנסתר (רש"ט פלקירא, מקור חיים לרשב"ג ב יא). בהקדמות מופתיות ובראיות הקשיות (מנחת קנאות לר"י מפיסא, 104). הראיה תחלק לב', האחת הוכחה והב' סייעתא (רמח"ל, דרך תבונות ט כז). — °ובשם ספר: דרכי הראיות בסברות הדת לאבן רשד, כ"י. —  °חכמי הראיות, חכמי ההגיון: כבר ביארו חכמי הראיות שיש באדם שלש נפשות וכו' (ראב"ע קהל' ז ג). — °ופתגם: המפֻרסמות אין צריכין ראיה , עי' פִּרְסֵם, פִע'.