*, ש"ז, — פעֻלת המפשט, הפושט את זרועותיו, ידיו או רגליו  Ausstrecken; extension; stretching: איזה הוא הספד, על לב שנ' על שדיים סופדים, טיפוח בידים, קילוס זה פישוט זרועות (תוספת' מו"ק ב יז). כרם גדול היה לאדריינוס הרשע וכו' והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים (ירוש' תענ' ד ה). כמה הוא קרוב, רב אמר ארבע אמות וכו' והתנינן בפישוט ידים וכו' (שם גיט' ח ב). כשם שנתנו פישוט ידיים בטהרות כך נתנו פישוט ידיים ביין נסך (רב שבת, שם ע"ז ה ז). השתחויה גופה כדרכה הוא דאסור דאית בה פישוט ידים ורגלים הא השתחויה דלית בה פישוט ידים ורגלים שריא (הור' ד.). — ובסהמ"א: שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות, שלש אמות שלו ואמה אחת כדי פישוט ידיו ורגליו (והזהיר, שמות י, בשלח). לפי שהמוח הוא שורש העצבים והתחלתם ובעצבים ישלמו הפעולות הבאות מהבחירה אשר הם כמו הפישוט והקיבוץ, ואם לא יתקבץ החזה לא יצא ממנו האויר החם, ואם לא יתפשט לא יכנס לתוכו אויר קר וכו' (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד). — °ובמשמ' מצב הדבר המתפשט: בא העכו"ם או הישראל והוציא הריאה קודם שתבדק והרי היא קיימת נופחין אותה ואף על פי שאין אנו יודעין אם היו שם צמחין או לא היו מפני פישוט המנהג (רמב"ם, שחיטה יא יד).