°, ש"ז, מ"ר פְּשִׁיטִים, פְּשִׁיטוֹת1, —  שם מטבע קטנה, כמו פָּשׁוּט: כי המוכר שקנה המדה בה' פשיטות רוצה להרויח עליו השתות (רגמ"ה, ב"ב צ.). שאם היו ה' אחין והיו מופרשין זה מזה כל אחד ואחד להוצאתו מסתפקים בי' פשיטים ליום ועכשיו כשהם בהוצאה אחת דיו להם ח' פשיטין (הוא, שם קמד:). שלא לקחו מן הסחורה אלא פשיטים רעים בחשבון הטובים שנתנו (ערוך ערך אסתירא). אם אחד נותן זקוק ואחד אומר אני אתן זקוק ועשרה פשיטים אין לשמוע לו בדבר מועט (ס' חסידים תתתשצג). מעשה בחסיד א' שהיה מקבץ מעיר לעיר מן הצדקה וכו' והיה משכיר סופר מאותם פשיטים לכתב לו פירושים חדושים ותוספות (שם תתתתקלט).