ב. פָּשׁוּט

° 1, ש"ז, — מטבע פחותת ערך, כמו פרוטה, חלק ממטבע גדולה: שרואין מלאכתו של חנוני שהיה עושה קודם לכן כאילו היה תופר ונוטל פשוט בכל יום שמוצא לתפור (שו"ת הרי"ף קעט). הנני משכיר לך זוז היום בפשוט דהיינו זוז מדינה דהיינו שמיני שבצורי (רש"י, ב"מ סט:, ד"ה מוגר זוזא בפסיעא ליומא). הפסדתי כבר ט' דינרין וה' פשוטים שהיה חיב לי השר שאינו רוצה לפרעם (תשו' ר"ת, מק"נ, 63). ואולי בעבור זאת יסכימו לעשות צדקה מדרה"ם אחד או מפשוט אחד (אגרת הרמב"ם לבנו, ורשא, ג.). הנה הוא מתחלק אל מה שיתחלק עד החלק הקטן כאלו תאמר פשוט או מעה (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי יג, ד"ה אור צדיקים). ועוד הכבידו עלם שיתן כל בית לגלח העיר ששה פשוטים (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה שנת קעה). גוי שהולך בבית התועבה ואמר ליהודי תחליף לי זה הפשוט לתקרובת ע"ז, לא יתן לו (ס' חסידים תתתקסג). אמר אחד אני גורם בלא הפסד וחסרון שלי שמברכים אותי תדיר, בכיסי מחציות, כשצריכים אומרים ליתן להם שני מחציות בפשוט וכו' (שם תתתתשמח). פשוט אחד הנקרא פעניג (תקנות ליטה, האסיף תרנד, 167). כי בכל פעם שתביאו אליהם דף אחד מהמחזור דפוס כהלכתו וכו' יתנו לכם ארבעה פשוטים לקנות הנייר (דברי המדפיסים מחזור עם הדרת קדש, ויניציה שנת התרלו). — ועי' ב. פֶּשֶׁט, פָּשִׁיט.



1   [ע"פ הארמ' פשיטי דספרא (ב"מ טז: ועוד).]

חיפוש במילון: