ש"ז, — באור, פרוש: מי כהחכם ומי יודע פֵּשֶׁר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא (קהל' ח א). — ובסהמ"א: הלא לנחול ולהנחיל כאלה הפשרים הוא חסרון וקלון לנערים ואף לנקראים מבינים ושרים (דונש, תשו' על מנחם, ערך ארבאל, 49). התבונן בני בפשרים כי ערום תערים (הוא, תשו' על רסע"ג 7). ואחר שינוי המילות הביא פשר שאין לו טעם ואני אפתרנו פתרון שרוצהו כל איש שכל ונבון (שם 22). ורב זאת הקנאה והתאוה הולכת וסובבת בין מחבירי ספר ומתקני פשר המתקראים בשם המוסר (תשו' תלמידי מנחם, 19).אך כי הבדיל בינו (בין לא) ובין לו אשר פשרו לפלוני נכתב באלף בכל המקרא כי אם במקומות מועטים שנכתב בוו כמו ולו יעשה אבי (ספר דקדוק לר"י חיוג, דוקס, 26). מתוך חכמתו שהיה חכם ביראת שמים נתגלו לו רזי פשרים (רש"י, קהל' ח א). ויען המלך והשרים שמענו דברי חידותיכם אך תמלצו פשר דבריכם ונשמע (יוסיפון, גינצבורג, לח). — ואמר המשורר: והוא כתר ספרי והמקים פשרי והמרים זכרי עלי כל השרים (דונש, דעה לבי, שעה"ש 5). ופשר מסת די כברכת אל שדי כדי כח ידי במתן ונדרים (הוא, תשו' על מנחם, 3). ושובים ושבבים בפתרונם שוים ופשרו כשביבים לאש הכיורים (שם 5). והוא כח אין בו להבין מכתבו ואף כי להשיבו בפתרון ופשרים (תשו' תלמידי מנחם, 11). ופתר הפותה כמבעיר החותה ושנה את דתי אלהים בפשרים (יהודי בן ששת, תשו' תלמידי דונש על תלמידי מנחם, 11). אחל במלים צרופים בענינים זקוקים למאד מתוקנים ואת פשרי אאמץ כרבי יונים (הקד', שם 17). — ואמר המליץ: רשע יסלף דת בפשר מעקל למען הצטדק בארחותיו (ב"ז, ב"ס לב כ). — °ופֵשֶׁר הקץ, ואמר הפיטן: נבואת הקץ פשרה לכל פשר נצבה מיחלת שחרה וערבה (רשב"ג, שולמית יספה, פזמו' למוס' יוה"כ, ספרד').