* 1, פ"ע, —  פָּשַׁר הַמָּן, התמסמס אחרי היותו קר וקפוא כקרח, schmelzen, auftauen; se liquéfier, fondre; to melt, thaw: ונמס, כיון שחמה זורחת עליו היה פושר והולך ונחלים היו מושכין ממנו ומוליכין לים הגדול מכי' בשלח, ויסע משה ד. — וסיד: והלמד בזקנותו למה הוא דומה, לסיד שהוא טוח על גבי לבנים, כיון שטיפה של מים הוא יורד עליו פושר והולך לו אלישע בן אבויה, אדר"נ נוס' ב לה. —  והשמן הקרוש: מביאה אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה לא בשביל שיתבשל אלא בשביל שיפשר ר' יהודה, שבת מ:. —  ובינ' פּוֹשֵׁר, מ"ר פּוֹשְרִים, פושרין, מים פּוֹשְרִים וכדו', משקאות שפגה קרירותם ושאינם לא צוננים ולא חמים2, lau(warm); tiède; lukewarm: אין שורין את החלתית בפושרין אבל נותנה לתוך החומץ שבת כ ג. מים חיים ולא מים מלוחים ולא מים פושרים ולא מים מכזבים ולא מים מנטפים ספרא ויס, מצורע פרק א. המים המוכים פסולים אלו הם המוכים המלוחים והפושרים, המים המכזבים פסולין, אלו הם המים המכזבים, המכזבים אחד בשבוע פרה ח ט. לא שנו אלא בפושרין הא בצונין מותר רב הונא, ירוש' שבת כ. אין לשין מצה ברותחין מפני שהן חולטין ולא בפושרין מפני שהן מחמיצין אבל לשין אותן בצונין שם פסח' ב ז. כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו שם שם. המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים אם יש עמהן דם טמיאה ואם לא טהורה ותטיל לפושרין שם נדה ג ב. וכמה היא שרייתן בפושרין מעת לעת שם שם. שומא יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין שערות אדומות, תטיל למים, אם נמוחו טמאה, אם ריש לקיש ובפושרין בבלי שם כב:. כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע וכו' אמר ר' יוחנן נראין דברי ר' יהודה בר אלעאי דהוא אמר מאחורי הכפה ולמעלן בימות החמה שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין, ומלהון דרבנן דאמרין מאחורי הכיפה ולמטה בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין מד"ר בראש' ו. מלחש ונכנס (יוסף) מלחש ויוצא, הוה אמר ליה מזוג רותחין והיו רותחין, פושרין והיו פושרין רב הונא בשם רב אחא, שם שם פו. —  ובהשאלה, נִכְוָה בְּפוֹשְׁרִין, הבין ברמז קל: מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר ונכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל, נכנס מפניהם לחצר ונכנסו אחריו, לבית ונכנסו אחריו, אמר להן כמדומה הייתי שאתם ניכוין בפושרין ואי אתם נכוין אפילו ברותחין ירוש' ברכ' ב ח. —  וְנִכְוָה בְּפּוֹשְׁרִים, במשמ' הכניס ידו למים פושרים, ובהשאלה הורה ודן בדברים קלים, בנגוד לרותחים שהם הדברים החמורים: רישיה דרישך יכווה ברותחין ואתה לא תיכו' אפי' בפושרין שם נדה ג ג. —  ובסהמ"א: ואלה הכחות הארבעה יעבדום שתי איכיות החום והקור כדי שישלמו בחום בתנועות אצל המשיכה והדחייה ובקור שברון החום עד שיהיה פושר ויאות להשקיט המזון והחזיקו אמו"ר לראב"ד א ו, 25. ולכאן נברא הצואר כדי שיתרחק הדרך ביניהם וימזג האויר ההוא ויהיה פושר ויועיל ולא יזיק ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד ג. —  ואמר המשורר: ואל נא ירחץ הוא ראשו בפושרים ולא מים מאד לחים וקרים ר"י חריזי, רפואות הגויה. —  °וּפָשְׁרָה הקדחת, לא היתה חמה ביותר: אין ראוי שתדין סבת צביעת השתן ואדמו על חום השקוי ויקרה הרבה קדחות פושרות קאנון ג יד ז. והקדחת הזאת היא דבקה ולא תפשר לכללות הליחה ושקידתה עד הגבול או עד המות שם ד א ב מד. קדחת שוקדת או מרככת משוקדת ופושרת יחד שם ד א ד יו. —  ונוהג בדבור אף אדם פּוֹשֵׁר, שאינו מתחמם ומתפעל ביותר. —  ב) פָּשַׁר אדם מפלוני, הֻתַּר ממנו ומתביעתו ע"י הסכם של תשלום חלקי3, abfinden; arranger; to settle, pay off: פושר4 מן השני חזקה שהראשון בא וטורף, פושר מן4 הראשון וכו' פושר4 ירוש' כתוב' י ו. —  °ג) כמו פָּתַר, ואמר הפיטן: שלומיך תנחה במישור, תוכן עיקום חלומות תפשור ינאי, אז ערות, קרוב' לס' בראשית, זולאי, נח.

—  נִפע', *נִפְשַׁר, — נִפְשְׁרָה הכד מכתפו של אדם5, הֻתְּרָה ונשמטה מאליה: ר' יהודה אומר במתכוין חייב, ה"ד מתכוין אמר רבה במתכוין להורידה למטה מכתיפו, אמר ליה אביי מכלל דמחייב ר' מאיר אפילו נפשרה, אמר ליה אין מחייב היה ר' מאיר אפילו אזנה בידו ב"ק כח:. —  °וכמו קל, התמסמס האֹכל, הטיט, השלג: שעל ידי הגרה האוכל נפשר ונמוח רש"י, ויקר' יא ג. דומין לטוחי בנין בטיט שאינו מעובד כל צרכו שאין בו תבן והוא נפשר מאליו בבוא עליו גשמים הוא, יחזק' כב כח. ופשורי, מי שלגין נפשרים על שפת המים ואין מושכי הספינה יכולין לבוא באותו הדרך הוא, ע"ז לד:, ד"ה עקולי. וכיון דרותחין הן (מי המבול) היאך מהלכת (התבה) שאין זפתה נפשר הוא זבח' קיג:, ד"ה וליטעמיך. —  °וְנִפְשָׁר הדבר אל שרשיו ויסודותיו, אפשר להתירו ולהפרידו ליסודותיו: כל הנמצאים עקרם ושרשם ארבעה שרשים אש ורוח ומים ועפר, מהן נהוו ואליהם הן נפשרין כמו שנתבאר במעשה בראשית ר"י עקנין, ספר מוסר ב טז. —  °נִפְשְׁרָה הדת, נאמר לה פֵּשֶׁר, נתפרשה, ואמר המשורר: זכור בראשונה לאותיות וגם כל תולדותיהם בדת נפשרת רשב"ג, שיר הענק, דוקס. —  ואמר הפיטן: מה דודך מדוד לעתיד שאול נפשרים6 הם באמת הכשרים שלחיך פרדס, יוצ' א פסח.

—  פִע', פִּשֵּׁר, —  א) הִתִּיר, שחרר, osmachen; détacher; to detach: חבילי של עצים וסיכה של קוצים שעשאו דלת לפירצה ולחצר וכו' אם היתה כבושה באבנים מראשה אינו רשאי ליגע בה ניתלו בה קרנין ודופקנין מפשר7 בידו בצינעא ובלבד שלא יקרע תוספת' עירוב' יא יא. נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן במקום צינעה ובלבד שלא יקרע ירוש' שבת ז ב. כשם שמשוכה של קוצים מתהדקת בבגדיו של אדם את מפשר אותה מכאן ומתהדקת ממקום אחר, כך מלכות עשו גובה את הארנון מישראל עד שלא תגבה הרי הגולגולת באה ועד שהיא נגבית באה לעסק טרופין תנחו' תשא א. לאחד שנכנס בלילה לגנוב ענבים מן הכרם והיה השומר אוהבו כיון שצפה אותו השומר ראה שאוהבו היה מה עשה, גירה בו את הכלב שהיה עומד שם עמד ופשרו הימנו, וכשהיה השומר מבקש להזכיר לאותו אוהבו שבא לגנוב ענבים היה אומר לו זכור אתה היאך פישרתי הימך את הכלב ר' אחא, פסיק' רב', מני אפרים, נה:. —  וּפִשֵּׁר את פלוני מן האוצר, מן המס מן האומנות, התיר ושחרר אותו מתשלום המסים: לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא אומר הוא לו פשריני8 מן האוצר, וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא אומר הוא לו פשריני8 מן האומנות ירוש' דמאי ו יא. שכר את החמור והבריקה או שנשאת באנגריא וכו' אית תניי תני אנגריא כמיתה ואית תניי תני אומר לו הרי שלך לפניך, מאן דתני אנגריא כמיתה באותו שיכול לפשר, מן דמר אומר לו הרי שלך לפניך באותו שאין יכול לפשר שם ב"מ ו ג. —  °וּפִשֵּׁר עבור פלוני: ראובן שנתפס וגם אשתו נתפסה מצד אחר ומיסרין אותה ועמדו קרוביה ופשרו עבורה, אם יכולין להוציא דמי פדיונה מיד שמעון שיש בידו פקדון אחד משל ראובן בעלה מרדכי, כתוב' רפח. —  ועי' קל, משמ' ב). —  וּפִשֵּׁר הקב"ה בדין, שחרר והקל בדין: בשעה שהקב"ה דן את ישראל דן אותן מעומד מקצר בדין ומפשר בדין, אבל כשהוא דן את אומות העולם דן מיושב מדקדק בדין ומאריך בדין מד"ר בראש' פב. —  וּפִשְּׁרוּ הַדַּיָּנִים, גמרו את המשפט בפשרה: יפה כח פשרה מכח הדין וכו' ששנים שדנו יכולין לחזור בהן ושנים שפישרו אין יכולין לחזור בהן רשב"ג, תוספת' סנה' א ט. —  ואמר הפיטן: פשר הדין ותבצע השורה צרוף כבֹר סיגים ומהר בדיל להסירה אך במתח, סליח' ער"ה. —  וע' ב. פֵּשֶׁר. —  ב) במשמ' הפיג את הצנה של דבר פלוני, ובהשאלה פִּשֵּׁר את חרונו, הפיג חֻמו, שִׁכֵּךְ כעסו: יום אחד היה חרון אפו של הקב"ה אילו עשו ישראל תשובה פשרו ר' אחא, מד"ר איכה א, לא אליכם. —  ג) פִּשֵּׁר דברי תורה, פתר והתיר אותם מקשייהם, מצא את פשרם: עד כאן שמעתי מכאן ואילך צא ופשר לעצמך ר' יהושע בן לוי, פסיק' ר"כ, וזאת הברכה, בובר, קצח..

—  הִפע', *הִפְשִׁיר, —  א) הִפְשִׁיר את המים, חמם אותם עד שֶׁפָּשְׁרוּ: מיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן שבת ג ה. מותר להפשיר במקום שהיד שולטת ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת בשם רב יהודה, ירוש' שם ג א. מתחמם אדם כנגד המדורה יוצא ומשתטף בצונן ובלבד שלא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים שעליו ת"ר, שבת מ:. הכי קאמר המיחם שפינהו ויש בו מים חמין לא יתן לתוכו מים מועטים בשביל שיחומו אבל נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשירן אביי, שם מא:. —  וְהִפְשִׁיר את השמן הקרוש וכדו', המס אותו: ושמן שקרש אין מפשירין אותו תוספת' ב"ב ה ד. —  הִפְשִׁיר את הגחלים, עשה אותן פּוֹשְׁרוֹת אחר היותן בוערות, צנן אותן מקצת: עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים משלך שלא אכוה, מיד וישא ויתן אל האיש לבוש הבדים, רבי פנחס אמר הפשירן9 ונתנן לו מד"ר ויקר' כו. —  ואת המים, במשמ' צִנֵּן אותם, ובהשאלה הִפְשִׁיר את האדם, החליש את כחו: אשר קרך וכו' אשר קירך, הפשירך עשה אותך קר כמים וכו' א"ר הונא למה"ד לאמבטי רותחת שהיו הכל בורחים הימנה, בא אחד וקפץ לתוכה והפשירה, מיד באו הכל ורחצו בתוכה פסיק' רב', זכור, נב.. —  ובסהמ"א: לשון קור וחום צננך והפשירך מרתיחתך רש"י, דבר' כה יח. —  °ובהשאלה על העברת מדת הדין: כי טרם תבראני מסבה יינה ביום הקודם והפשירה מדת הדין ברחמים ר"מ אלשיך, משלי ט ג. —  °ובמשמ' פ"ע, כמו קל, נתמסמס: ותרגומו של נמס פשר לשון פושרים, על ידי השמש מתחמם ומפשיר' דישטנפרי"ר בלע"ז רש"י, שמות יו כא. —  כ) הִפְשִׁיר עם פלוני בדין, עשה עמו פשרה: אברהם אבינו עשה יצר רע טוב, ומה טעמא ומצאת את לבבו נאמן לפניך, א"ר אחא והפשיר10 עמו וכרות עמו הברית, אבל דוד לא היה יכול בו והרגו בלבבו, מה טעמא ולבי חלל בקרבי ירוש' סוטה ה ז.11 —  ובסהמ"א: נקבל נקח ונפשירה סלמון בן ירוחם, מלחמות ה', 68.

—  הִתפ', הִתְפַּשֵּׁר, נִתְפַּשֵּׁר, —  א) מי שֶׁפִּשְּׁרוּ, התירו ושחררו אותו: כיון שיצא (קין) פגע בו אדם הראשון, א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי12 מד"ר בראש' כב. —  וְנִתְפַּשֵּׁר עם פלוני במשפט, עשה עמו פשרה: ושמנו לה אנו בית דין בכתובתה במה שנתפשרנו עמה ס' השטרות לר"י ברצלוני, 38. ונתפשרו עמהן בממון רש"י, ב"ק קטז:, ד"ה לטורפה. שאינו רוצה לישב בדין אא"כ מתפשרין זה עם זה הוא, אבות ד ז. אבל שכר טרחו לא יעלה על דמי המקח ולא יקח ממנו אלא כמו שנתפשר עמו שיתן לו ריוח שו"ע חו"מ רכז כח. — °וְהִתְפַּשֵּׁר השלג, נמס: ממי הגשמים מתגדל (פרת) ביומי ניסן כשמתפשרין השלגים והמטר ערוך ערך כף. —  והמלח: מלח חזק שאינו מתפשר שם ערך בן. —  ובהשאלה: והיא (הקערה) מלאה חזרת אשר בזכרה שמחת לבי מתפשרת13 ר"י זבארה, שעשועים, בריל, יין לבנון, 25. —  ב) נִתְפַּשֵּׁר השם, נִתַּן פשרו ופרושו: ונתפשרו שמות, ישראל על שם היסורין, ישרון על שם שאמרו שירה על הים מד"ז שה"ש א, בובר, 6.

—  הָפע', °הֻפְשַׁר, —  הפשירו אותו, הֻפְשַׁר השלג, נמס, הֻפְשַׁר העב והענן, ירד בגשם או בשלג: כי על יד השמש הופשרו השלגים שבכל ההרים והסביבות ר"מ אלשיך, איוב ו יז. ואם הגשם הוא בטבע ולא בהשגחה מה היה לעב שלא הופשר בפעם הראשון וילך הלוך עד עבור תפלה וישוב למקומו הוא, שם לו כז.